העתיד כבר כאן

העתיד כבר כאן. איזה עתיד, סוף יוני אין קורונה, אפשר להסתובב בלי מסיכות.
"יופי" נאנחו אנחת רווחה, הקורונה נעלמה. נוכל לחזור לחיים של פעם בלע לעטות מסיכה במקומות סגורים. אפשר לנשום ביתר קלות".
ביום חמישי האופוריה פרחה וביום הששי למחרת הציבור התבקש לעטות מסיכות במקומות סגורים.
ושוב הגבלות ואיסורים שרובם מוצדקים, אבל ישנם האזרחים שלא התחסנו בכלל ואין בדעתם להתחסן".
"מה פתאום שאתחסן? אמרה אחת החברות. אני שומרת על עצמי. למה שאכניס לגופי חמרים זרים, אולי אחלה מהם?" ובכלל עובדים על הציבור, עובדים על כולנו . זו עסקה של חברת התרופות.
ענתה לה אילנה : "אם לא היו החיסונים מה היה קורה כאן? לאן בדיוק את רוצה לחזור? בבית הספר לא חיסנו אותנו, ביום הגיוס לצבא לא חיסנו אותנו . מי שנסע לארצות "אקזוטיות" לא הגיע למרפאת מטיילים בכדי להתחסן ולשמור על בריאותו? לא היתה לה תשובה רק זו : "לא רוצים להיות שפני נסיון, אבל–הברירה השנייה יותר גרועה.
אילנה הרגישה שנתקלה באזנים אטומות העקר לא להתחסן. נכון שיש זכויות פרט אבל יש לנו זכות לחיים שפויים ככל האפשר והחיסון עשוי לעזור בכך. הקריאות לכו להתחסן יכולות לעזור ושמנועי החיסון יתחסנו בתקווה שהתחלואה תקטן.
שאילנה הלכה להצגה יומית, דבר שהיא מאד אוהבת, נשאלה על ידי הסדרן אם יש לה תו ירוק. "בודאי" ענתה, בגילךי המתקדם זה מאד נחוץ".
"תתפלאי לשמוע" ענה הסדרן "שישנם מבוגרים רבים שאין להם תו ירוק. אילנה נדהמה, אך כנראה שהסדרן יודע משהו בענין הזה. לא ברור לה עד עתה למה נמנעים ומזיקים לעצמם ולסובבים אותם.