העמוד השני ביומן המחשבות שלי

אני לא רוצה להודות בזה, אבל אני כועסת. אני כועסת על כל כך הרבה דברים , על דברים שעשיתי ולא עשיתי . שרציתי להגיד ולא אמרתי , אני כועסת על אנשים שחושבים שיש להם את הזכות לבוא ולשפוט אותי בלי אפילו לבוא ולדבר איתי לפני , אני כועסת שאני לא מסוגלת ליצור חברויות שאני יכולה להסתכל על האדם השני בעיניים ולא דרך מסך , אני כועסת על כך שאני מנסה כל כך לנסות להצליח ואני כל פעם נופלת מחדש . אני כועסת שאני חולמת חלומות טובים ואז אני קמה למציאות . אני כועסת על עצמי שאני מרחיקה אנשים בלי כוונה .
אז עם לא הבנתם יש בי המון כעס , אבל בסופו של דבר בחיים הכל הוא בחירה ואני זאת שבוחרת עם לכעוס ולשבת עם הכאב שלי ולהתרכז בו, או לבכות לכמה זמן ואז לקום ולהמשיך לטפס הכי גבוה שאפשר .