העמוד השישי ביומן המחשבות שלי

דבר ראשון כתיבה מהממת, דבר שני אני מאוד מקווה שהמשפט האחרון לא היה באמת הרצון האמיתי שלך.
באמת שאני מבינה, העולם יכול להרגיש מאוד אכזרי וקשוח. בסופו של דבר יש את האור, פשוט בטוחים שכשהוא יגיע הכל יהיה מושלם. מי אמר שאי אפשר להנות ולחיות תוך כדי החושך ובינתיים להרגיש חי? אין לי מושג מה גורם לך להרגיש את זה. אני מרגישה חסרת אונים שאני לא יכולה לעזור בכל דבר, אבל אני בטוחה שקיים גם האור.
הטיפ היחיד שיש לי הוא: אל תפסיקי לנסות לקום מחדש, להמשיך ולהנות, אני מאמינה שתמצאי את השמחה שלך!

אוי א-לוהים כמה שאני מזדהה איתך.

אבל דיר באלק את עושה משהו. אנחנו נתאפק חזק חזק. עד ששחר יפציע. אולי השחר זה אנחנו.