העמדת פנים.

אין לנו שום היגיון
הכל ביזיון
בלי שום עיקרון.

ואנחנו תמיד שוכחים
את הימים הטובים
שהיו לפני שנים
והיו פחות גרועים
מהזמנים האחרים
שנשארו חכוכים.

והחדר השקט
והוא מאוד בודד
והוא שלי.
והחושך הסורר
והוא מאיים לערער
את השפיות שלי.

והשדים שבשקר
והסודות שבנפש
והמפלצות שלפתע
מאבדות שליטה
וכל דקה הופכת לשנייה.
והאישיות שמתפצלת
והמסכה שמתפוררת
ועם הלבד שהיא מתמודדת
ותמיד היא משלמת.

והזיכרונות שמכאיבים
והמלאכים שנעלמים
ואלפי הפנים
שכולנו נאלצים
להראות
לשנות
לצפות
ולא מרצון.

והשטויות שנעשות
והטעויות שנגרמות
וההבטחות שנשברות
והצעקות שמהדהדות
והתפעלות שנשכחות
והדלתות שנסגרות
והסיגריות שניגמרות
והמשפחות שנהרסות
והעיניים שמפחדות

זה הכל לא נכון!