העולם

מאתיים שנים בעתיד
המצאה חדשה של מדענים ומהנדסים מהמוצלחים בדורם סוף סוף יצאה לשוק, לכל אחד יש אחד
״העולם״ הם קוראים לזה
בלחיצת כפתור אתה מגיע לעולם שני, אפילו לא מקביל עולם שונה לגמרי
קמתי הבוקר, כבכל בוקר, יצאתי מהמיטה, צחצחתי שיניים, הכנתי ארוחת בוקר, אכלתי, הגיע הזמן לעבוד
אין איך לברוח מזה.. כולם עובדים, אין לי כוח לבוס שלי, ג׳ק, נמאס לי כבר ממנו, הוא מתעלל בי בשביל הכיף, הוא בכלל לא מעריך אותי, נכנסתי לרכב והוא נסע
חזרתי מהעבודה, עוד יום משעמם, ועוד מחר אני בעולם
אני שונא להיות בעולם, חברים שלי אומרים שנהדר שם והכל מושלם
הם כולם משוגעים, נורא שם, אבל ככה הממשלה החליטה, יום פה ויום בעולם, כל אחד חייב, על פי חוק
למחרת קמתי וישר עברתי לעולם
חשוך פה היום, יותר משלשום? אני כבר לא מצליח להבדיל, מרגיש לי שיותר ויותר גרוע פה כל פעם אבל אולי זה רק אני
בעולם הכל שונה, העבודה שלי פה, פה אני לא עובד בבדיקות למערכות, פה אני עובד סוציאלי, ככה החליטה הממשלה.
כל יום שני אני חייב להתעורר לאנשים המלנכוליים האלה, רק רוצים לפגוע בי, אני אמור לעזור להם אבל איך אפשר כשהשמים פה כל כך אפורים, והצמחיה מתה.
אבל כשמדברים על העולם אסור לומר דברים רעים, כולם מאושרים.
היום מר מונטגומרי ביקש קרא לי כושי, כולי הפכתי לשחור וכולם הסתכלו ולעגו לי, אני שונא אותו אני שונא את כולם אני לא יכול יותר, העולם הוא מקום נוראי ואין לי שום כוח לשנות בו כלום
לפחות אצלנו אפשר להתפטר אפשר לעבור דירה אפשר לברוח, מפה אי אפשר לברוח, וכל דבר שתעשה יחזיר אותך לאותו מקום
נמאס כבר
לפחות הגיע הערב, אפשר ללכת לישון וכבר לחכות למחר
עוד בוקר, קמתי, צחצחתי, אכלתי, יצאתי, חייכתי לג׳ק, כרגיל, אסור לי להראות כמה אני שבור מאתמול, אני אשב לאכול צהריים עם החבר׳ה היום, פעם בשבוע אנחנו יושבים, מדברים על העבודה, על החיים, אנחנו חברים טובים אבל הם לא באמת מבינים אותי, הם שונים
הערב הוא ערב מיוחד, התלבשתי יפה, מכנס שחור, חולצה לבנה ווסט, סידרתי את הזקן, שמתי בושם, יש לי דייט
איזה יפה היא, נראת כמו מלאך, ליד השולחן אנחנו מדברים אבל מהר אני מבין שהיא לא מה שאני מחפש
זאת אומרת, אני לא בדיוק יודע מה אני מחפש
אבל זה לא היא, אין לה.. אין לה את ה.. נו אין לה
זה בכלל לא מפריע לי שהיא לא זורמת עם השיחה שלנו, אני בכלל בכלל לא מעוניין יותר, אין לה את זה
״תודה רבה לך, היה לי ממש ממש נחמד״ אמרתי אחרי שכמובן אני הייתי צריך לשלם.. בזבוז זמן וכסף, אני לא מאמין
״אל תתקשר״ היא ענתה לי, ״בכלל לא התכוונתי״ מלמלתי לעצמי כדי שלא תשמע תוך כדי שאני מצחקק
העולם היום יותר גרוע מאי פעם, מרגיש שאני לבד פה היום
לא ראיתי אף אחד, רק מונטגומרי והאחרים שאני עוזר להם, אבל איפה כל מי שאני עובד איתו? למה הם השאירו אותי לה לבד איתם? מה עם ג׳סיקה? פגשתי אותה שבוע שעבר בעולם, היא הייתה נהדרת, הייתה סביבה הילה של אור והיא כולה בהקה, היום קבענו להיפגש, יהיה כל כך נהדר היא הייתה מדהימה, ישבנו מחוץ למשרד ודיברנו כמעט שעה ובכלל לא הכרנו עד אותו יום, שלחתי לה הודעה היא תענה בקרוב בטוח
מונטגומרי לא נתן לי לסיים את המחשבה לפני שדאג להטיח בי שלעולם לא יצא ממני כלום, ״אתה תהיה תקוע בעבודה המסריחה הזאת איתנו עד יומך האחרון״ הוא אמר לי בעודו מתהלך ברחבי החדר כאילו איבד את ארנקו
לא יכולתי להתעלם, נתתי אגרוף לקיר, כל כך חזק שהקיר נשבר בצורת היד שלי, הכאב, מה זה הכאב, שברתי את כף היד.. כמובן, בדיוק המזל שלי, חבשתי אותה מהר, צריך להתארגן לדייט עם ג׳סיקה, מוזר שהיא עוד לא ענתה
בטח היא גם מתארגנת חשבתי לעצמי
שעה, שעתיים, היא לא מגיעה, שלחתי לה עוד הודעה
״היי מה קורה? אני פה מחכה לך, איפה את?״
אחרי כרבע שעה היא ענתה ״תראה, זה לא יעבוד בינינו, אתה לא מספיק בשבילי, להתראות, אה ואל תתקשר״
אני שבור
לא יכול להתמודד יותר עם העולם הזה, רק תשאירו אותי בעולם הרגיל, מה שמוכר לי
לא הלכתי לעבודה היום, אני לא יכול זה יותר מדי, די! אמנם היד שלי פה לא שבורה אבל הכאב עדיין שם, גלשתי באינטרנט, איכשהו הגעתי לפורום מוזר, לקח לי שעות להגיע אליו מקישורים שונים ברחבי האינטרנט ששולחים ממקום למקום עד שבסוף הייתי צריך הזמנה מיוחד כדי להיכנס, למזלי אחד האנשים שהיה איתי בתיכון ומאז טס להודו ולא חזר נמצא בפורום הזה, שכנעתי אותו להזמין אותי
כל הפורום מדבר על העולם, הם אומרים שהם מצאו דרך לשלוט בו, לא סתם לשלוט בו, הם עושים בו כרצונם.
חודשים עברו, אני עדיין בפורום, עדיין מנסה להצליח בשיטה שלהם, זה כל כך קשה, ״תתרכז בעולם, תקבל אותו, תאהב אותו, תיצור ממנו״ הם אומרים לי, כל הזמן, בצורות שונות
אני לא מצליח אבל, אני שונא להיות בו, אני שונא אותו, אני לא רוצה להתרכז בו או בכלל לחשוב עליו
העולם לא יכול להיות טוב, הוא לא היה טוב לעולם
זאת אומרת, לא מאז מוניקה, היא הייתה האור שלי, הכל היה מושלם איתה, לא היה לי אכפת מה ג׳ק עשה, לא הפריע לי שחברים שלי לא מבינים אותי, היה לי אותה
ובעולם גם הכל היה טוב, שם היא תמיד הייתה איתי, לא עזבה אותי לרגע, אפילו מונטגומרי היה מאושר כשהיא הייתה שם, הכל היה ירוק והשמים כחולים כמים, היה נהדר
עד שהיא הלכה, ברגע אחד, לא הייתי מוכן, לא יכלתי להיות מוכן בכלל, איך יכול להיות, זה לא פייר.
שוב אני חושב עליה, זה עושה לי רע, אני צריך להמשיך הלאה.
אני אכתוב על זה בפורום
חצי שנה עברה, הם צדקו, אני באמת יכול לשלוט בעולם, ושם אני יכול לעשות הכל, כל מה שבאמת רציתי לפחות, מוניקה שלי
בעולם מוניקה שלי שוב איתי, כבר לא איננה, וגם בעולם האמיתי הכל יותר טוב, מעריכים אותי בעבודה, ג׳ק התחלף והמחליף שלו נהדר, תומך ומבין, מתחשב ובאמת מעריך אותי
אני יוצא יותר עם החברים שלי, ממש התקרבנו לאחרונה
אפילו יש איזה מישהי, ויצאנו לכמה דייטים מוצלחים, היא מקסימה, באמת, אולי אני יכול להמשיך הלאה אבל בינתיים, בעולם, אני אשאיר את מוניקה איתי