העולם שמצאתי

עמדתי בהצטלבות, ומסביבי העולם דמם. המצבות עמדו איתנות בשורות-שורות של קברים. הן היו כל כך צפופות, ולמרות זאת נפרשו עד קו האופק. נדמה היה שכל העולם מורכב מהן – לאן שלא אסתכל, לאן שלא אלך, הן ירדפו אותי. מצבות שחורות ולבנות, גבוהות ונמוכות. כולן היו כה שונות. מצבות בודדות וזוגיות, מלבניות ומפוסלות. מצבות עם הקדשות ומצבות עם זרי פרחים. מצבות ישנות וחדשות. וכולן היו כה דומות.
עמדתי בהצטלבות, בין מצבה חדשה לבין קבר שעדיין לא מצא לו דייר, ומסביבי העולם דימם.