העולם שלה.

כל העולם שלה.. מצחיק כמה שזה נשמע גדול ועצום אבל זה בסך הכל אני, אני הייתי כל העולם שלה.
כל בוקר שהיינו פוקחים עיניים היא הייתה אומרת לי את אותו המשפט "אתה כל עולמי".
היא באמת התכוונה לזה כי כל היום שלה היה מתרכז רק בי, היא הייתה מכינה לי קפה בבוקר, קצת פחות משתיים סוכר בדיוק כמו שאני אוהב ואני בתמורה הייתי מתעורר 2 דק לפני שאני צריך לצאת לעבודה מתלבש בשניה לוקח את הקפה ועוד בלי לומר תודה.
היא הייתה מתקשרת אליי ושולחת לי הודעות במהלך כל היום ואני העדפתי לשחק קנדי קראש במקום להקדיש לה את המעט שמגיע לה.
בערבים היא הייתה בוכה מתחת למליון שמיכות עד שלא היה ניתן לראות יותר דמעות, ואני יצאתי חגגתי חייכתי למליון בנות, רק לא אליה.
היא הייתה מכבסת ותולה, מגהצת ומייעצת, לא מחייכת ואוהבת, מקדישה אך לא מקבלת, נחנקת אבל תמיד נשארת.
והזריקות .. אוהוו הזריקות כמה רחוק שלא זרקתי אותה היא אף פעם לא נעלמה, חוץ מפעם אחת שזרקתי כל כך רחוק עד שמישהו תפס .
וכשהיא הייתה איתו היא הבינה שהעולם שלה, שזה אני גרם לה לחיות במדינת עולם שלישי .
שהבטתי בה מהצד כל כך מאושרת רעדתי בכל גופי, כי אז הבנתי אני הייתי העולם שלה והיא הייתה בעצם כלום בשבילי .
היום אני מוכן להכין לה את הקפה של הבוקר עם אחד וחצי סוכר בדיוק בטעם שלה ולהתעורר כל בוקר שעה לפניה ורק לשמוע את הנשימות שהיא מוציאה מהפה הקטן שלה בין חלום לחלום.
ולשבת איתה בלילות מתחת למליון שמיכות ולא להרפות עד שהפנים יהיו יבשות מכל הדמעות.
לנקות ולחכות, לראות ולהודות, להצטער ואף פעם לא לוותר.
ושתזרוק ותחזור ותזרוק ותחזור העיקר עוד פעם אחת לפחות להיות שוב קצת קרוב.
אז פעם הייתי כל העולם של מישהי והיום אני סתם כוכב נופל..