העולם, החיים ואני

אמא,
את הענקת לי את המתנה הכי גדולה בעולם,
את החיים את הגשת לי אותם כמו על מגש של כסף
אבל לא הכול מושלם.

הגעתי לפה וכול מה שראיתי היה מחלות ומלחמות
מלחמה על הזכות להשאיר, מלחמה על הזכות להיות מי שאתה
בלי להיפגע.
קללות ואלימות שוטפים את הרחובות וגם בבית הספר יש את אלו שתמיד רבים מכות.

כול יום בחדשות יש מקרי מוות ותמיד רואים משפחה בוכה.
אבל אני לא מבינה
הרי טוב לו עכשיו
כי אם היו שואלים אותי אני הייתי מעדיפה להיות קבורה מתחת לאדמה
בלי דאגות בלי חששות.

אבל גם את
את תמיד אומרת שהחיים קצרים מדי
ושאת לא ניצלת אותם עד תום
אז למה, למה את לא נותנת לי להגשים לך את החלום?

כי גם בעולם שצריך להיאבק בשיניים
תמיד יש את המחשבה הזאת שעכשיו ילד בחצי השני של העולם העלה חיוך על השפתיים
כי עכשיו במוחו מחשבה תמימה עוברת
אבל אף פעם , אף פעם היא לא נשארת.