העוזרת הסוררת

נתי יקירי,
כיוון שהוכחת יכולות כתיבה טובות ויותר מכך, אבקשך במידת האפשר להיות קצת יותר פעיל באתר, ולהגיב על סיפורים של אחרים.
שם המשחק הוא הדדיות. כל כותב מעוניין בתגובות, כל קורא מתבקש להגיב.

"נניח ששמה היה שושנה" – מה רע ב"שמה היה שושנה" בלי 'נניח'?
אם זהו סיפור פרי עטך, בוודאי 'נניח' מיותרת; אם זו היסטוריה פרטית, כתוב את השם או המצא שם.

החלוקה לפסקאות נכונה, אבל השורות צפופות בעין. אחרי כל פיסקה, שורה רווח יכולה לשפר פלאים את חוויית הקריאה.

"מקור הריח היה במיטה(.)[,] (גם)[למרות ש]אחרי שהוחלפה" – את תוכן הסוגריים העגולים – להשמיט, את תוכן הרבועים – להוסיף. זהו משפט אחד, אין טעם לפרק אותו באופן מלאכותי. 'גם' באה להוסיף, 'למרות' באה להנגיד.

'עקרת בית' הוא עבודה לכל דבר. ממש לא עקר מתוכן.

בעל חזר יום אחד לביתו, וראה בלגן אחד גדול. הבית לא מסודר, הכיור עם כלים בתוכו – לא נקי, המיטות הפוכות, הילדים רעבים…
כשגילה את אשתו רובצת בחדר השינה מול הטלוויזיה, שאל בהפתעה "מה קרה?"
היא לא נלחצה וענתה בנחת: "נכון בכל יום אתה חוזר מהעבודה ושואל מה כבר עשיתי היום?"
"נכון…"
"אז היום לא עשיתי את זה!"

"חזרה לדירת(י)נו" – אלא אם אתה מדבר במבטא ייקי כבד, וגם אז היו"ד מיותרת.

ההפתעה בתשובתה של בעלת הבית – נהדרת. סיום גאוני לסיפור. מסיבה זו בדיוק, שלוש השורות האחרונות מיותרות. הן פשוט הורסות ומקטינות את ה'זבנג' הנהדר.

"דמוקרטיה מתפוגגת בשולי המזרח התיכון" – בוא נראה: ישראל במרכז המזרח התיכון, והיא ממש לא מתפוגגת, כך שבוודאי לא התכוונת לכאן.
מצרים היא דמוקרטיה צעירה; ירדן, סעודיה וסוריה אינן דמוקרטיות; באירן אמנם יש בחירות, אך האייתולות מונעים מאנשים ראויים להתמודד.
נשארנו עם טורקיה. אכן בשולי המזרח התיכון, ואכן מתפוגגת.
מה פתאום נזכרת בטורקיה?
ואיך טורקיה קשורה ל'עוזרת' שלא מבצעת כראוי את עבודתה?

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

תודות על התגובה. בהקשר הכללי אני קורא גם קורא סיפורים ואפילו שירים של אחרים וגם מגיב.
לגבי ההערות הספציפיות, אתייחס אליהן אחת אחת לגופן:
“נניח ששמה היה שושנה” – מה רע ב”שמה היה שושנה” בלי ‘נניח’?
אם זהו סיפור פרי עטך, בוודאי ‘נניח’ מיותרת; אם זו היסטוריה פרטית, כתוב את השם או המצא שם. -> אין לי ולא כלום נגד השם שושנה. כבודו במקומו מונח. מכיוון שמדובר באירוע מלפני כארבעה עשורים, אינני זוכר את שם העוזרת וכדי שלא לחטוא לאמת, בחרתי להניח שם. אגב, זו עמימות שאני מרשה לעצמי בסגנון כתיבתי ואינני חושב שיש בכך פסול.

החלוקה לפסקאות נכונה, אבל השורות צפופות בעין. אחרי כל פיסקה, שורה רווח יכולה לשפר פלאים את חוויית הקריאה. –> לקחתי לתשומת ליבי את ההערה.

“מקור הריח היה במיטה(.)[,] (גם)[למרות ש]אחרי שהוחלפה” – את תוכן הסוגריים העגולים – להשמיט, את תוכן הרבועים – להוסיף. זהו משפט אחד, אין טעם לפרק אותו באופן מלאכותי. ‘גם’ באה להוסיף, ‘למרות’ באה להנגיד. –> מקבל. בעיקרון אני מרבה להשתמש בסוגריים בכתיבתי. האמת שהכוונה היתה להשתמש ב "הגם" ולא "גם" ובאותו המשפט. אתקן בהתאם.

‘עקרת בית’ הוא עבודה לכל דבר. ממש לא עקר מתוכן. –> טעית בהבנת הנקרא. לא טענתי שעקרת בית אינה תעסוקה ראוייה. הכוונה היתה למשמעות העיסוק הזה בעיני השכנה. האינטרפטציה של אשת הרוקח. קרא בבקשה שוב …

בעל חזר יום אחד לביתו, וראה בלגן אחד גדול. הבית לא מסודר, הכיור עם כלים בתוכו – לא נקי, המיטות הפוכות, הילדים רעבים…
כשגילה את אשתו רובצת בחדר השינה מול הטלוויזיה, שאל בהפתעה “מה קרה?”
היא לא נלחצה וענתה בנחת: “נכון בכל יום אתה חוזר מהעבודה ושואל מה כבר עשיתי היום?”
“נכון…”
“אז היום לא עשיתי את זה!” –> זה נחמד לכשלעצמו אבל ממשל לא רלוונטי לסיפור.

“חזרה לדירת(י)נו” – אלא אם אתה מדבר במבטא ייקי כבד, וגם אז היו”ד מיותרת. –> אכן. מודה בטעות. קורה גם לי. אתקן.

ההפתעה בתשובתה של בעלת הבית – נהדרת. סיום גאוני לסיפור. מסיבה זו בדיוק, שלוש השורות האחרונות מיותרות. הן פשוט הורסות ומקטינות את ה’זבנג’ הנהדר. –> מסכים ברמה הספרותית אבל בימים טרופים אלה לא יכולתי להמנע מרמיזה פוליטית שמן הסתם חלק מהקוראים שדעתם שונה משלי יגיבו עליה בחריפות. לצערי מצב הדמוקרטיה בארץ אינו איתן ואני חרד מאד לעתידה. מציע שנסיים בזאת כי ככל הנראה איננו רואים עין בעין את המצב. בכל מקרה אערוך את זה בצורה קצת שונה כדי לבדל את הסיפור, האמיתי (המשל) מהנמשל (הפוליטי).

“דמוקרטיה מתפוגגת בשולי המזרח התיכון” – בוא נראה: ישראל במרכז המזרח התיכון, והיא ממש לא מתפוגגת, כך שבוודאי לא התכוונת לכאן.
מצרים היא דמוקרטיה צעירה; ירדן, סעודיה וסוריה אינן דמוקרטיות; באירן אמנם יש בחירות, אך האייתולות מונעים מאנשים ראויים להתמודד.
נשארנו עם טורקיה. אכן בשולי המזרח התיכון, ואכן מתפוגגת.
מה פתאום נזכרת בטורקיה?
ואיך טורקיה קשורה ל’עוזרת’ שלא מבצעת כראוי את עבודתה?

אני לא גזען, אני שונא את כולם. –> זו קלישאה מוכרת

כתיבה רהוטה, ומשל נכון. תודה.