העבר שלי

די.. תפסיקי להתעסק בעבר.

זה מה שאני אומרת לעצמי עכשיו, אחרי שעות שביליתי על המיטה שלי נוברת בהודעות ישנות וזכרונות ישנים. משהו שלא עשיתי הרבה זמן.
באותו רגע.. הייתי במין בועה כזו, הרגשתי מנותקת מהמציאות של עכשיו, כאילו חזרתי בזמן וחוויתי את כל הזכרונות האלה מחדש. זה עשה לי טוב.
אבל עכשיו? מתחרטת לגמרי. בשביל מה? למה למלא את המוח בשאלות מיותרות? שעכשיו לא מניחות לי לישון.
למה עשיתי את זה? למה לא אמרתי משהו אחר? למה התנהגתי ככה? איך הייתי כזאת טיפשה? והכי מעצבנת, התחושה הזאת, המחשבה שמהדהדת בראש, שאם כל זה היה קורה עכשיו יכולתי להתנהל עם זה אחרת, טוב יותר.

די, אני חייבת להפסיק.

הגעגועים כבר מזמן הספיקו לדעוך, הדמעות כבר לא נוזלות. בשביל מה הייתי צריכה להציף את הכל מחדש?
זה העבר שלי. הוא תמיד יהיה שם ואני צריכה להשלים איתו. השכלתי והתבגרתי מאז. אין מה להמשיך לתהות ולחשוב על ״מה היה קורה אם״. למרות שהמוח תמיד נוטה לשם.
אז שוב יקח קצת זמן לרגשות לחלוף.
אבל די. אני מוכרחה להפסיק להתעסק בעבר.