הסיפור שעוד לא נכתב 26/2/17

שלום, זוכרים אותי, לילי?
אני הילדה המשועממת שכותבת סיפור….
אז אני יגיד לכם מה קרה היום, קיבלנו בחנים במתמטיקה, חשבתי שאני אכשל, בסוף קיבלתי את הציון הכי גבוה, הלחצים שלי פשוט הורגים אותי לפעמים.
בהפסקת עשרים , ניסיתי כמה שיותר לראות את הקראש שלי, הוא פשוט קוסם(;, אני שנייה הולכת לכיתה כשהוא יושב על הספסל, שנייה אחריי אין קראש, בגלל זה אני מבזבזת את ההפסקה על למצוא אותו, זה לא הכי קל בעולם, בגלל שיש לי חברה שאני תמיד מסתובבת איתה, וגני תמיד אומרת לה ״למטה , אני רוצה ללכת למטה״ היא תמיד אומרת שאני מאוהבת בלמטה בצחוק, ועד שאני מנסה לשכנע אותה, אני רואה את הקראש שלי עולה(:
אני יתאר את הקראש שלי:
הוא שטני בהיר/בלונדי כהה מנומש בכל הפנים, אני לא יודעת לגבי הידיים (מוזר נכון?) אבל אולי זה בגלל שאני לא בוהה לו בידיים, אבל נראה לי שהוא רק בפנים, כמו החברה שלי, בשביל הסיפור נקרא לה…מעיין.
מעיין היא מנומשת בכל הפנים, בידיים לא, מעיין היא נחמדה, הכרתי אותה השנה, זה מרגיש כאילו תמיד הכרתי אותה, מעיין היא הסגנון המאחר הכרוני, היא אוהבת אופנה, היא מאוד קיטשית, אני כל הזמן שומעת חלומות שלה על הנשף , סטיתי מהנושא(: אופס
כמו שאמרתי…. דן (אין לי עוד שם בראש)
מנומש, יש לו חיבה לצבע החאקי, הוא מסתובב עם ג׳קט חאקי, ירוק כהה יפה, זה אולי ישמע לכם מוזר, אבל הפגישה הראשונה שלנו הייתה כשלמוכר היולו נגמרו הכפיות…..
הייתי ליד הפח ופשוט שתיתי את היולו, הוא בא ואמר לי בתאבון(:,
אני ילדה מוזרה, אתם תראו שזה עוד כלום…
אני אכתוב עוד מחר, יש לי שיעורים במתמטיקה