הסיפור על פסטה ואורז

טל לא שמרה בסוד את זה שיש לה קרחת מתחת לכובע, היא לא התביישה בזה, אפילו פעם אחת היא הורידה את הכובע בפני כל הגן… זה היה קצת מפחיד לראות את הראש המחוספס הבוהק באור השמש, אך טל חייכה, כמו תמיד… הגיע יום ראשון, בו תמיד יש אורז…
אני מאד אוהב אורז, לכן אני תמיד מחכה ליום ראשון, יש רק יום אחד יותר טוב מיום ראשון וזה יום שלישי, יש בו קוסקוס! הגיע יום ראשון וכל השולחן קיבל אורז, רק איתי קיבל פסטה. לא היה מספיק אורז לכולם, אפרת הגננת שאלה אם מישהו מוכן להחליף עם איתי, כמובן שלא הרמתי יד, פסטה זה לא טעים! טל הרימה יד, היא גם לא אוהבת פסטה, אבל היא הרימה יד… היא אמרה שזה בסדר, ושהיא לא רעבה מאד אז היא תסתדר. אפרת אמרה לטל כל הכבוד, חייכה אליה בעיינים עצובות ובאותו הזמן שמחות, זה היה קצת מוזר לי, הרגשתי רשע, איתי הוא החבר הכי טוב שלי ולא הסכמתי להחליף איתו? אפרת אמרה לכל השולחן, אבל עם עיניים מרוכזות בטל, "טל תקבל גם מחר וגם ביום שלישי קוסקוס" איתי צעק שזה לא פייר שלו לא הייתה הזדמנות לוותר לאף אחד, אני מסכים איתו… טל אמרה שהיא לא צריכה את זה ומעדיפה להיות שווה לילדי הגן. זה היה לי מאד מוזר לשמוע את זה… מחר יש לטל יום הולדת, קניתי לה מתנה יפה מאוד! אבל טל לא הגיעה, טל כבר לא הייתה ולא תהיה.