הנה זה קרה!

זה שבוע רב מהפכות סוף סוף זה קרה. היה זה מאבק שכלל בין השאר הפגנות בכל רחבי הארץ בקור , ברוחות בחמסינים.
אנשים לא ויתרו, הביעו את מחאותיהם בגשרים בכיכרות ובכל מקום אפשרי! זה לא היה קל עם המסיכות שהכבידו על הנשימה ועל הדיבור. היתה זו הזדמנות לראות מקרוב שהחברה משוסעת ומפולגת, לפי התנהגותם ותגובותיהם של הסובבים. חשדו שהמפגינים שעשו זאת בעד כסף, ומי שלח אותם, ומה לא?. שלא לדבר על קללות ומאצות והיו מקומות שהגיעו לאלימות פיזית. האלימות חגגה בכל פה, גזירות מגזירות שונות בין אם הן מוצדקות ובין אם לא.
בחירות רביעיות –צפיה במתח אדיר לתוצאות האם רשימה זו תעבור או לא? כל קול שווה.
אילנה הרגישה פירפורי בטו ; לבסוף הרשימה עברה עם תוספת ועל כך שמחה.
"זה גם משהו!" אמרה.
צפייה אין קץ להרכבת הממשלה . באמצע אירועים צמערים וגם מלחמה בדרום.
שוב, אזעקות מפחידות, אנשים דואגים ומפוחדים. מה יהיה? איך זה ייגמר? עד מתי?
ביום הרכבת הממשלה החדשה אילנה ישבה מתוחה ורתוקה למכשיר הטלוויזיה.
האם תוקם הממשלה החדשה לבסוף.
לצערה הטקס היה לא מכובד ולא ראוי, אבל התקווה שלה שהממשלה תעבוד למען האזרחים.
לא הכל נראה לה, אבל "אין מקום לחלומות באספמיא"," נהיה מציאותיים, ושכל השרים שנבחרו יעבדו בתיאום".אמרה.
בלילה צלצל הטלפון, אחיינה האהוב התקשר : בזכותך!"
"כן, לא להגזים בסך הכל נתתי את חלקי לפי יכולתי כי אי אפשר היה לשתוק".
רק שהנבחרים יעבדו למען האזרחים ויתקנו את מה שאפשר לתקן. זו גם שאלה של זמן.
קל יותר — לא צריך לעטות מסיכות בחללים סגורים. מתאים מאד לקיץ.
לאילנה ישנה תחושה ששקט יותר ואפילו העצים והפרחיםצ שבשדירות והגנים, צבעוניים וירוקים יותר. הלואי הלאה!