המתעמלת הצעירה

חיזקתי את עמידתי וקימרתי את הגב.
עכשיו זה הזמן להראות לשופטים באולימפיאדה שגם ילדה בת 12 יכולה להיות ברמה של אשה בת 20+.
הסתכלתי ישר וראיתי את סו, המאמנת שלי. היא חייכה אליי וזקפה אגודלים.
ראשי דפק.
אני חייבת להראות לשופטים. להורי. לסו.
מתחתי את רגלי קדימה וקפצתי.
סלטה ראשונה, שניה, שלישית !
כל האולם מחא כפיים !
התמלאתי גאווה.
את התרגיל הזה למדתי שלושה שבועות לפני האולימפיאדה.
צעדתי על הקורה בביטחון ועשיתי גלגלון, ועוד אחד.
המוזיקה היפה שבחרתי נשמעה ברקע.
הסתובבתי ורצתי על הקורה. פיסקתי את רגלי לשפגט, ובו בזמן קפצתי באוויר.
בנחיתה רגלי רעדו, אבל לא נראה לי שמישהו ראה.
עכשיו לתרגיל הסיום.
רצתי ריצה ארוכה עשיתי סלטה ונחתתי באופן מושלם.
הסתכלתי לעבר הורי שעמדו גאים וצעקו את שמי.
ראיתי את השופטים מתלחשים על התרגיל המסובך שביצעתי.
רצתי לסו והתחבקנו.
"היית מעולה ! אחת הכי טובות !" אמרה לי סו.
"הייתי הכי טובה ?" שאלתי את סו.
"לא יקירתי, את רק בת 12" אמרה סו וצחקה צחוק גדול. הצטרפתי לצחוקה.
אחרי כן באו הצלמים ואמרו לי לחייך את החיוך הכי יפה שלי.
חייכתי וצחקתי ביחד עם סו.
שאלתי את הצלמים מה הניקוד שלי, אך סו רק צחקה ואמרה "לא חשוב כמה קיבלת, העיקר שהראית לעולם שגם ילדה בת 12 יכולה להצליח כמו בת 20. שגם את יכולה להגיע למקומות גבוהים, העיקר שתתאמצי ותשקיעי. את היית הילדה הכי קטנה שם, אבל היית אחת מהבנות הכי טובות. ועל זה, אני גאה בך" וחיבקה אותי.
דמעה שקופה נחתה מעיני על לחיי.