המראות הן נקודה מעניינת
החדר חשוך מלבד מנורת הקריאה. אני משליכה את התיון לפח ונותנת לריח פירות יער להציף את החלל.
הוא ישן, כבר כמה שעות. אני לא מצליחה להירדם.
מבעד לחלון יש חלונות אחרים. חלקם מוארים, מכילים בני אדם אחרים.
אני מתבוננת בהם בשתיקה, עוד מנסה לעכל את הזרות המושלמת שאני מתקיימת בה בדיוק בנקודה הזו במרחב ובזמן.
יורד גשם שוב. אני תוהה אם יש לי מספיק כוח כדי להתלבש ולצאת אליו.
תגובות (0)