*

שוב ושוב ושוב צריך לפתוח את אותה הדלת,
הדלת שגורמת לי לשמוע את כל הריבים טריקות הדלתות הקללות השקרים,
את אותן הקללות שאתה הוצאת שוב מפיך,
את כל החצים שזרקת ללב שלה,
אבל לי לא כואב לראות את זה , אלה יותר כואב לראות אותך מהצד ולחשוב איך היית פעם,
חמוד, קטן, תמים, אחד שלא אכפת לו מכלום חוץ מזה שהאנשים החשובים לו יהיו מאושרים,
שאף אחד לא הפגע בהם,
אבל היום לא צריך מישהו יגרום לכך או שיעשה זאת,
מפני שהיום אתה עושה את זה.
פעם היית הכי מקשיב לי בעולם, פתוח כלפי, יודע אלי הכל,
אבל היום? היום אתה אפילו לא יכול לתאר מה יצא ממך,
אני מנסה להסתיר ממך כל מה שאני רק יכולה,
כי עכשיו כבר לא אכפת לך לראות אותי נופלת על הרצפה ופורצת בבכי,
רק בגלל מבט אחד, משפט אחד שיוצא לך מהפה,
נהיית מישהו מגעיל, שלא אכפת לו מכלום,
חסר כבוד לדברים או יותר גרוע לאנשים,
מישהו שחושב שמגיע לו הכל.
אבל באמת, אם תגיד לי שיש דרך לשנות את זה אני יעשה הכל,
כי אני מבינה אותך, אני יודעת ממה כל זה נובע,
מכל הפגיעות והקשיים, אבל היום אתה עושה את אותו הדבר לאחרים,
אפילו לחברים שלך,
ואני אגיד לך את האמת, אני לא מבינה איך הם עדיין איתך…