המפקד

נתנו לך נער בן שמונה עשרה, לא! נתנו לך קבוצת נערים בני שמונה עשרה ואמרו: תגרום להם לעבור את הטירונות ושיבינו מה זה להיות חייל – ואתה. אתה גדול מהם בכמה חודשיים בלבד – עברת מסלול מפרך יותר. המסע הקשה הזה – את שבועות השטח בחורף הקר שהקור חדר ללשד העצמות. את גשם הזלעפות שמילא לך את הנעליים בשלוליות. את ההרים והואדיות שהיית צריך לנווט. את כובד הווסט עם מכשיר הקשר. את שברי המאמץ – מהשעות הקצרות של השינה. את עומס החום – את תרגולי הנשקים. למרות שרוב הדברים לא תבצע בתפקיד, אך אמרו לך שאתה חייב לעשות. אתה יודע מה זה צבא ומה זה להיות חייל, פיתחת הליכה של מפקד, יש לך מראה של מפקד וכולך מפקד עם חזון לשנות אנשים לטובה!

ועכשיו נתנו לך קבוצת נערים בני שמונה עשרה ואמרו: תגרום להם לעבור את הטירונות –
הראה להם את דרך הישר. תהייה להם מחנך ומפקד וחבר – תגרום להם להרגיש מחוייבות.
אבל תהייה נבון ותמיד תדע מתי לעצור – שמור על דיבור בגובה העיניים – למרות שהם יגדפו אותך אינספור פעמיים כי הם אינם יודעים לדחות סיפוקים. אל תריץ אותם בחום הבלתי נסבל – אף שרובם גם כך לא יוכלו לרוץ כי אינם מסוגלים. שמור עליהם מעצלות ויום בטל – אך, הם תמיד ימצאו איך להתבטל, אבל גם מועדף של תעסוקה מיותרת – כי ישנאו אותך.
שיתלבשו כחיילים שכל הורה מדמיין בראשו, שיחבשו כומתה כך שלא ייבישו את המדים ואת עצמם.
תדאג, שיהיו להם בגדים להחלפה, ושלא יחסרו להם גרב ושרוך נעל – אף שהם הולכים בצורה מרושלת ולא חיילית.
תדאג, שילמדו את עקרונות הקליעה וידעו היטב לפגוע במטרה – אולם יש לחץ בלסיים את המטווח אז הם לא באמת ידעו. שיבדקו תמיד את תקינות נשקם – הם יעדיפו לשחק בו ולכוון אחד על השני. ושיהיה בהם רוח קרב – הם לעולם לא יהיו יזכו להיות חייל קרבי. שלא יהיו רעבים וצמאים – הם גם כך מקבלים את כל הזכויות ומעבר. ושלא יהיו מדוכאים – כי הכריחו אותם להתגייס. אך יש סיכוי גבוה שימצאו דרך לצאת מצה"ל טרם מלאו 3 שנים בשירותם, שיחושו את טעם ההתנדבות! – הם יראו לכולם כך, אולם ישקרו לכם בפנים כמו נחשים. שמור עליהם ממשחקים בנשק – כי חווית כבר כמה חיילים שנהרגו מטיפשות במשמרת שלך, שמור על אמון בהם – כי כבר שקרו לך מאות פעמים ואף על אמא ש"עומדת למות". שמור עליהם מתאונת אימונים – כי כמעט חסרה לך אצבע מפליטת כדור של חייל, ומתאונות בכבישים – כי הם לא מקשיבים שאסור לשתות ולנהוג. תן להם את הכבוד שמגיע להם, האהדה, הפרגון, התחשבות. תן להם את כל הדרוש שיעברו את הטירונות, למרות שאינם זכאים לזאת אחרי הכל.
אל תטרטר אותם – חנך אותם, תהייה אנושי, אבל הם לא יודעים שהמענה הפיקוד כובל את ידך.
אתה המפקד, אתה הדמות בשערי הפתח של הצבא שהם רואים – אתה האחראי להכל.
אל תאפשר להם לחלות ולהפצע – כי הם ימצאו דרך להוציא ימי מנוחה בשביל להתבטל כשאר חבריו סוחבים ציוד, שמור עליהם מכל פגע וצרה – כי הם נורא שבירים ועד ילדים.
נסה לחרוט על קרש ליבך ועל לוח לבם את האמרה –
אני המפקד שלכם ותמיד יכולים לפנות אלי!.
נתנו לך קבוצת נערים בני שמונה עשרה ואמרו : תגרום להם לעבור את הטירונות ועשה אותם חיילים.
נתנו לך נערים ונתנו לך עול, סבל, והם על כתפיך מוטלים כמו משא של טון. אתה לומד איך לא להגיב לכל דבר, וסופג את כל זה כמו ספוגית גדולה. את כל הפרץ אתה צריך לשמור יממה שלמה על מנת להוציא אותה במקלחת הקרה. אבל זה לא מספיק כי כל יום במהלך החודש הזה אחד מהחיילים ירצה תשומת לבך במהלך הלילה. תצטרך למצוא דרך להכנס לנשמה שלו כדי שילך לישון עם חיוך ולך תשאר שעת שינה בודדה.
והנערים ילכו אחריך, כי צעקת "אחרי! – אבל כאן אתה טועה! הם לא הבינו את כל מה שעשית בשבילם, אולי חייל בודד מתוך כל הקבוצה שקיבלת.
והצבא ימשיך לתת להם הזדמנויות בשירותם הצבאי ורבים ינצלו אותו לרעה.
אבל אתה, המפקד – תמיד ידעת.
כי לא תהפוך קבוצת נערים ללוחמים נועזים וקשובים, אלא תגע בליבו של נער בודד שיעשה דבר משמעותי בחייו כשישרת.