המכתב שלי אחרי כמה זמן ..

אני חוזרת אחרי זמן ארוך מאוד , געגועים בלב שלי כול כך התגעגעתי ועכשיו אני עכשיו אני בעצם מבינה שמטעיות אף פעם לא כידי לברוח , כי בעצם החיים היה רכבת שדוהרת ואף פעם לא עוצרת ועם אני בורחת אני תמיד אחזור לאותו מקום שהייתי בו בהתחלה זה לא משנה מה ואיך למרות כול המלחמות למרות כול הדיבורים הכול עוד סתם , אני הבטחתי לעצמי שהלחם שהנסה שבסוף גם הנצח וכן אני ניצחתי כי הלכתי עם הלב שלי וידעתי שאני גם לא לבד ידעתי שיש מישהו ששומע שהוא היחיד שיודע , ועכשיו למרות הכול אני יודעת שזה בסדר כי הכול בעצם יכול לקרות אין שום דבר שקבוע מראש , למרות הכאב גם עם בלילה משנתי אני אקום אני עדה שזה בסדר כי קמתי מסיוט אולי זה היה מפחיד אבל חלום זה חלום וחיים זה אמת ,אז כולם תקשיבו נכון עברתי דרך נכון אני לא מתבייש כי הדרך שבה הלך לנצח היא תישאר זה אולי קר השיר והמנגינה והתפילה שבליבי אבל יום, יום הייתי בוכה למה יום ,יום הייתי יודעת בעצם שעם העצום את עיני הזמן בעצם עובר ככה אז זה לא משנה מה ואיך כי בעצם הכול עכשיו מאחורי אז אני בסדר ואני יודעת שהכול יעבור אני יודעת שזה היה בלתי אפשרי , אני הנגן והשיר שוב את פצעי ואת כאבי כי הכול בעצם עובר אני סתם ילדה אולי אך יש לי לב ונשמה אז כן אולי הייתי עצובה אחרי הכול אבל עכשיו שאני נזכרת אני משתגעת מלחשוב שזה יהיה באמת כן אני זאת אני ואני לא מאמינה שזה ככה כן אני גדלתי למאן ה' כן אני לא מתבייש להגיד זאת שאני רגישה אהבה עוד לא הייתה לי כי אני עוד קטנה אבל תמיד שמעתי שיבוא יום ואני היה על האביר בסוס הלבן , אולי עם הקשיב לשירים המילים היו אמתיים אז אני יודעת זה ביילתי אפשרי הלב כואב והראש מסתחרר , חלקי חיים ששבורים בחלקים קטנים אני ניסיתי לתקן אותם ולחבר אותם עם השנים אבל הכול כתוב בעצם בדף אחד מסכן הכול בעצם רק אותיות שכתובות אך הם אמיתיות , זה הדמות שיורדות אלך מורד לחיי הם כואבות עיני שוב אדומות אך תסבירו לי עם הכול עבר למה אני בוכה עכשיו שוב משתיקה למה אני נזכרת בכל למה אני שוב מפחדת לדעת מה יהיה מחר אני יודעת שזה ככה אך אין לי את האומץ אני יודעת שזה רק הראש שכואב והלב שמרגיש שזה חלקי חיים ששמורים בקופסה קטנה והם מלאים חלקים שבורים , עם השנים לחבר אותם זה לא נכון כי אני יודעת שאני הייתי זאת שתמיד נפגעת שאני זאת מי שתמיד בסוף בוכה בלילה מכאבה כי זאת אני שלא יכולתי אף פעם לפתוח את ליבי זאת אני שהלכתי בדרך הזאת ואני נפלתי בה עכשיו אני שוב בוכה אני כואבת מכאב , אבל בסוף עם לחשוב על הכול אני בעצם שמחה שהכול מאחורי אני פותחת בבוקר בתפילה קטנה לך בורא עולם אבא ששומע אתה יודע כן רק בבקשה תקשיב אני יודעת שיבוא יום ושאני הגיד לך תודה אך יש לי רק בקשה אחת קטנה אל תעזוב אותי לעולם אל תיתן לי ליפול שוב על רגלי אל תיתן לי להבין את הלבד הזה שוב זה רק אתה , אז עם ביום מין הימים אני הסגור את עיני והבין שאני לא עוד סתם חלק בחיים אני הגיד לך תודה אלוהים , עכשיו אני הולכת בשביל ללא נודע אני רק מבקשת ממך שתתן לי את הדרך לחיים אולי זה הכאב אולי זה עוד סבל אבל הוא לי אתה עושה הכול אתה גורם לי להבין שאני יעצום את עיני והבין שמחר הכול היה טוב יותר רק תסתכל בעני ותבין את כאבי שאני לא סתם יושבת פה שוב ובוכה על כאבי ליבי פועם בכול הכוח מנסה להבין את כול הלא מנוח , אני מקשיבה לצלילי המוזיקה של הפסנתר שמתנגן מקצה החדר השני ואני שומעת ושוקעת בכאב עמוק בכאב עמוק וזה לא אתה שאמרתה לי שאני לא יכולה זה לא אתה לא ממש לא זה אני ורק אני , אז תגיד לי איפה ? תגיד לי למה איך ומה כי עם הלך בדרך לא נכונה אני לא אדע באיזה רמזור לעצור זה שוב מנגינות חזקות שמחלישות את כאבי וגורמות לדמעות לזלוג שוב ושוב , אבל גם אחרי יום ארוך שאני מותשת ועייפה אני יודעת ואני בעצם נזכרת ש' היי אתם פה אני זוכרת שהיו לי את אלה שתמיד ידעו להקשיב גם לטוב וגם לרע , אולי אני לא סופרמנית אולי אני לא יודעת איך לנצח אבל תמיד אמרו לי שעם הפתח את ליבי והשיר או הכתוב זה יעזור לי אז תגידו לי איפה כול המילים נעלמו לי איפה האמונה שלי אני יושבת פה שוב ונזכרת ככה בכול , אזל אני לא יודעת לאיזה דרך ללכת אני שוב מבולבלת ואני שוב נזכרת ואומרת לעצמי תעצמי את העיניים תנשמי עמוק הכול עוד יעבור כי בעצם שם דבר לא קבוע אולי רע או כואב עכשיו אבל זה יעבור מישהו אמר לי פעם את המשפט הזה אז אני מאמינה לו, אני עוצרת שוב ושוב עם אני יעצום את עיני סתם כה אני בעצם מגלה עולם אחר פנים שהסתרתי סתם החיים הם לא סרט ולא ספר אבל בכל לילה אני יודעת שבעצם אתם לי הכול אתם זה אלה שמבינים גם עם אני לא מסבירה את עצמי הכי שיש תודה לכם על הכול על הדרך על העזרה , לפעמים שרע אני נכנסת לחדר סוגרת את הדלת ואומרת לעצמי אל תחשבי על כלום כי בעצם לא שווה את הדמעות מי שנותן לי לבכות אז אני נזכרת שוב ושוב ושהטלפון מצלצל מכיוון אחר אני אומרת לעצמי זה בסדר , אולי אני לא ילדת החלומות אולי אני בעצם כלום אבל אני מנסה אני מבקשת , אז למרות הכול אני שוב חוזרת לאותו מקום שהייתי בו אני בוכה מבקשת לפעמים גם נשברת אבל זה בסדר אולי זה לא פרס הכי טוב שיש אבל אני מודה לכול אני בכלל מודה שיש לי הורים מקסימים שיודעים אולי לא תמיד מבינים אבל הם תמיד מנסים להקשיב ולהבין אז גם עם אצעק אני הפול זה לא משנה מאיפה , אני בסוף ביום אחד מין הימים הרעים את הראש והגיד לעצמי שעברתי את הכול בשלום , כי בה החיים שלי ואכול תלוי אך ורק בי , זה שוב מצלצל ומתנגן ואומר לי ללכת ולקום לא להתבייש , אז אני חוזרת אחרי תקופה אולי הכי טובה שיש ואולי לא הכי מוצלחת אבל הכול זה חיים החים הם לא סרט ועם היה אפשר את סיפור חיי לספר הייתי עושה כי בכול לילה שאני סוגרת את עיני זה לא אני שנותנת לדמעות לזלוג הם יורדות ואני מנסה לעצור אבל אני הולכת בדרך ללא שום מכוון או מצפן זה רק הראש שאומר ומסתובב , ועם הסתכל שוב למאטה אני הבין שאני באדמה בחזרה אז בבקשה מלאך שלי ששומר עלי אנה ממך הקשב לי כי כשאני מסתובבת אני מאבדת את הקצב את מסלול החיים את הדרך אז תעצור אותי לפי קצב החיים שלי , זה קצב חיי ואני חייה בו אז למרות כול הכאב למרות הכול אני חוזרת בחזרה לאדמה ,