המטרה שלך הייתה לגרום לי להתאהב בך, אבל למה ?

לא הייתי מדמיינת שזה יהיה כך,
וזה קרה,
בהצעת חברות שלך,
והמשיך בגיבוש השכבתי,
מאותו רגע,
היה ברור שכלום לא יחזור להיות כמו היה.
המילים ששוו אותי,
החיוך שמיכר אותי,
העיניים המחייכות,
הכל,
פשוט גרם לי להתאהב בך.
זאת הייתה המטרה שלך,
שהתאהב אני בך,
ואז אפגע,
אבל לא סתם אלא שזה לא יהיה חד וחלק,
אלא משכת את ליבי מהמקום,
גררת אותו על הריצפה האפורה שהפכה לאדומה,
ולבסוף,
הכנת פתיש שינפץ הכל,
את כל מה שחשבתי,
את כל מה שהרגשתי,
את כל מה שידעתי.
וזה הצילח לך.
אחרי תקופה של בכי הבנתי שזה לא יעזור,
רק ראשי מעביר את העבר שלנו ביחד,
וחושבת אני,
למה?
פשוט למה זה קרה?
למה בחרת אותי לעוד אחת מהקורבנות שלך?
ולא מישהי אחרת.
השאלה הזאת תשאר בראשי לתמיד,
גם אם ארצה לשאול אותך,
תביט בי במבט התמים ותגיד מילים שירגיעו אותי,
אבל הכל יהיה שקר אחד גדול.
אני יודעת עלייך כל כך הרבה דברים,
וגם את מרבית החסרונות שלך,
וזה לא עוזר,
לא משנה מה אני חושבת עלייך,
לא משנה אם אתה מוכח לי זאת,
לא משנה גם אם אומרים לי כמה אתה רע,
זה לא משנה כי ליבי לא מקשיב למוח,
שמבקש,
שמתחנן,
להפסיק,
להפסיק את הכאב שחשה אני,
להפסיק את הדוקרנים לפעול עוד בליבי,
לעבור,
לשכוח,
מבקש.
ועכשיו לאחר תקופה כל כך ארוכה,
הלב מתחיל להרפות,
לעזוב,
להחליק,
להתחבר שוב מחדש,
ומקווה שאני שאהבה קשה כזאת,
לא אחווה שוב.
כי רק מי שחווה את זה על בשרו מבין,
כמה כואב זה כשמישהו לא רוצה אותך,
כשאתה מבולבל ממנו,
כשאתה לא מבין מה הוא רוצה,
למה הוא מתכוון,
והוא מראה את זה בדרך הכי מוזרה ומבלבלת שיש.