הם צודקים ואני טועה

הם צודקים ואני טועה
לאף אחד לא נעים להודות,
אבל אני מודה
מודה להם,
מודה בטעויותיי.
בוכה על העבר
ואחרי שהשיטפון נגמר
תגיע הקשת.
תקופות טובות
ותקופות פחות.
בלבול
ואי וודאות.
הישגיים
ומגרעות.
אך כמו כל מסע הדרך מתחילה בצעד
הצעד הראשון הוא הקשה ביותר,
מקעקעים על קרסול ימין את החלום,
את הרצון.
הולכת בדרכי.
פוסעת בפחד.
בתקווה להגיד שהם טעו,
להגן על האגו,
אבל אף פעם לא הייתי אדם של אגו.
אוהבת להדחיק את הדאגות
ועל הדרך גם את החלומות.
מוכנה לוותר על הכל כדי לא להתאמץ
כדי לחיות בנוחות,
כדי לחיות את הרגע,
להאמין שמחר כולנו נמות,
ממטאור,
מחבל,
או שיברון לב.
אך הם שוב צדקו
המחר יהיה
כמו המחרותיים
והיום שאחרי.
זאת סטטיסטיקה
ואני צריכה להתחיל ללמוד מתמטיקה כדי להבין יותר…