הלוואי

הלוואי שהייתי אחרת. הלוואי שהייתי מצליחה להשתנות. אני כל כך רוצה אבל לא מסוגלת. אני רוצה ללכת לים, כשהגלים מרטיבים את כפות הרגליים והריח משתלט על המחשבות. אבל אני לא יכולה. כי יש שם חול ויש דגים, וזה טיפשי כל כך לא לתת לעצמי להתגבר על הסלידה שלי מכל דבר שיגרום לי הנאה. אז אני לא הולכת לים.
אני רוצה לעשות לילה לבן עם מישהו שאני מעריכה. חברה או ידיד או מכר. לא קריטי. שנסתכל בכוכבים ואני אוכל לדבר על החיים. ועל זה שאני לא מסוגלת לאהוב. ועל זה שאין לי אומץ לקחת את עצמי בידיים אבל מצד שני גם אין לי את האומץ לוותר.
אני רוצה לתת למישהו לקרוא את כל השירים שכתבתי בחיי ולהסביר אותם. בלי להתבייש ובלי לשקר או להסתיר או להכחיש.
אני רוצה להפסיק לפחד לתת לעצמי להשתחרר. אני רוצה לרכב על סוס או לעשות צניחה חופשית או אפילו סתם ללכת להופעה של זמר כלשהו.
אני רוצה להסתפר. קצר ממש. ולהרגיש יפה גם בלי השיער הארוך. אבל אני מפחדת שאז גם אני לא אוהב את עצמי, ואז מה יישאר לי?
אז אני רוצה שיבוא היום בו אפסיק להיות כזו טיפשה שמנתחת כל דבר קטן ולא עושה שום דבר בלי לחשוב פעמיים ורק תקועה במקום.
והלוואי שיום אחד אני אמצא את האומץ להיות מאושרת ולעשות את כל זה, ואפילו יותר.