הכתיבה/מחברת כחולה (שני סיפורים קצרים)

אני מתיישבת בכיתה, מולי על השולחן מונחים המחברת והקלמר, העיפרון כבר בחוץ, מוכן ומזומן לכתיבה.
אני כותבת דף, אולי אפילו שתיים.
סיפורים שמונים מוזרים ואוהבים, אך בסופו של דבר אני מפסיקה
אני יודעת מה יקרה בבית
כשאני אשב מול המחשב, אני לא אגע במחברת הכחולה שעליה כתוב שם הסיפור
אני אתחבר לאתר של "קוראים, כותבים סיפורים", אבל שוב, אני אכתוב מהראש, המחברת עדיין סגורה.
וזה קורה לי, ושוב ושוב ושוב, אני יודעת שבאותה המחברת, ששוכבת לי בחדר על המדף, לעולם עוד לא אגע.

***
אני כותבת עוד פרק, עדיין לא מרוצה
הקוראות אומרות לי שיצא לי מדהים
אך אני עדיין לא שמחה
אני לא חושבת שאני כותבת יפה
במיוחד כי אני חושבת שמשהו עובר עלי
משהו לא נותן לי לכתוב כמו תמיד
הפרוטים פשוט ניראים לי לא חשובים
לפעמיים אותם אני פשוט לא מוצאת
אני מרגישה שהפרק יצא לי נורא
ואני חייבת להתחיל לכתוב אותו מההתחלה
זה מתיש ומעצבן
להרגיש ככה
שהכתיבה במקום השתפרה, רק פכה נוראה
אני מרגישה רע לגבי מה שאני מעלה
אני לא חושבת שהכתיבה שלי ראויה לכל מה שאומרים לי
אני לא מרגישה טובה
אומרים לי שאני מדהימה
אבל אני סבה"כ עוד ילדה..
שהכתיבה שלה משתבשת
וזה לא נותן לי מנוח
ובמיוחד שלא כוח….