הכתיבה בשבילי.

תמיד שאלו אותי מה אני רוצה להיות, והייתי עונה המון דברים. כל פעם הסתקרנתי מתחום אחר והוא שאב אותי לתוכו כמו קסם, אך תמיד היה בי משהו אחר. בכל חיי ליווה אותי הרצון העז והתשוקה הזו ללכתוב את רגשותיי ומחשבותיי על דף, לשחק עם המילים והמטפורות. לתת משמעות לכל מילה וכל רגש, ללמוד על עצמי מחדש בכל שורה שאני רושמת. זה תמיד היה שם, אבל עמוק מדי כדי להבין. כשהייתי עצובה, הייתי רושמת ורושמת, וכשהייתי לבד הייתי כותבת לי סיפור על חיי, על החיים שהייתי רוצה שיהיו לי. כשהתבגרתי קצת למדתי לשלב בין החיים של עכשיו לחיים שהייתי רוצה שיהיו לי ומזה ליצור סיפורים שלמים. כל התשוקות והאהבות הגדולות, כולם נכתבו בתור דמויות עמוקות בדף. הרגשתי שאני מוכרחה לתת לכל דבר את המקום שלו בתוך הדף. אז היום בעודי בת שש עשר שנים, אני מבינה מה נועדתי להיות, נועדתי לכתוב ולכתוב. זה הדבר שממלא את נפשי באושר ועונג, זה מרגיע אותי ונותן לי מפלט למחשבותיי ויגוני. סוג של סם, אך מרגיע ומלטף, לפעמים גם כואב ואכזרי. כל פעם שאני רושמת אני נושמת נשימה עמוקה ונכנסת לעולם אחר, עולם של דמיון ושפע. מרגישה באגדה קסומה שאני הגיבורה הראשית בה, ובשונה מהחיים אני יכולה להחליט הכל. תשוקתי לספרים ולכתיבה ככ גדולה ובוערת כאהבה עזה, שלא ייגמר,לעולם.