הכרתי אותך

הכרתי אותך,
ועם זאת הכרתי עוד צדדים בי.
הכרתי את הדמעות המרות שזולגות בעיניי,
הכרתי את הבדידות שמרגישה אני בליבי,
הרגשתי את הריקנות כשאתה לא לצידי,
הכרתי את זעמי כשאתה מכעיס אותי,
הכרתי את חיוכי המתוק כשאתה משמח אותי,
הכרתי את השגעונות שלי הקשורים עלייך,
וכי חשוב הכרתי את הכתיבה שלי שהתחילה בזכותך.

זה התחיל כשהכרתי אותך ומשם הכל הסתבך,
יכולתי לשבת שעות בעצבנות,
יכולתי לצרוח שעות על אושרי,
יכולתי לבכות ימים על עצבי,
יכולתי לחייך כל הימים- עד שמשהו עשית לי מצא חן בעיניי,
וכשזה קרה-כתבתי,
כשנפגעתי,
כשהרגשתי נבגדת,
כשהרגשתי בודדה,
כשהרגשתי זרוקה.
והכל בזכותך.
אז אני יכולה להצביע על הרבה דברים שגרמת לי ועל הרבה תחושות,
וכמה מהן הן שהתבגרתי גם שנפגעתי הרבה וגם שחייכתי הרבה- מכל זה למדתי.
היו שואלים אותי אם הייתה לי אפשרות למחוק אותך מחיי ושלא היית מופיע או להשאיר את זה כמו שזה.
אני חוששת שהייתי אומרת שהייתי משאירה זאת כמו שזה…