הכל עניין של זמן…

זה קרה אחרי הרבה זמן שחיכתי לזה לא חשבתי ששבוע חופש וריחוק ביני לבינה וקצת סיבוכים אחר כך יגרום לזה.

אחרי שנה ומשהו ניראלי זה קרה היא אמרה כל מה שהיא חשבה, כל מה שהיא הרגישה ולא החסירה פרט.
זה לא שלא ידעתי מה היא מרגישה פשוט רציתי לשמוע את זה ממנה, רציתי שהיא תגיד ואני לא יוציא את זה ממנה ב"כוח".

יש לנו קשר מיוחד של אחיות אי אפשר להפריד בינינו וגם שאנחנו רבות אנחנו לא מפסיקות לחשוב אחת על השנייה, ולדאוג אחת לשנייה.

שאנחנו רבות אנחנו מראות כמה כואב לנו לנו בדרכים שונות אבל אנחנו לא עושות עם זה כלום עד שאחת מאיתנו לא שמה את האגו בצד ועושה את הצד של הסליחה.

רבנו מליוני פעמים, סלחנו מליוני פעמים לפעמים אנשים אומרים לי איך לא נמאס לכם לריב כל הזמן… ואני לא ידעתי מה לענות, אבל גם לי נמאס לריב איתה כל הזמן וגם לה נמאס לריב.

הפחד הכי גדול של שנינו שבאחת המריבות שלנו אנחנו פשוט נוותר על הקשר שלנו וננתק את הקשר ונאבד אחת את השנייה ושנינו ממש לא רוצות בזה.

שכמעט חשבתי לוותר אחת אמרה לי אל תוותרי הקשר שלהם הוא מיוחד לא חבל ליו אני אפילו מקנאה בקשר שלכן והיא גרמה לי לחשוב קצת ולהבין שהיא צודקת אם היא באמת חשובה לי אסור לי לוותר והנה נלחמתי ויצא מזה רק טוב.

עכשיו חזרנו לתקופה הכי טובה שלנו חזרנו לצחוקים, לבלאגנים שלנו, שיחות הנפש שלנו הכל אך שהפעם לא רק אני זאת אומרת מה אני מרגישה גם היא, היא הצליחה להיפתח לפני ולהגיד הכל.

כל כך חיכתי לזה והנה זה קרה ומפה והלאה אני בטוחה ומאמינה שהיה רק טוב :)