הכל התחיל ביום שלישי רגיל… פרק 1

הכל התחיל ביום שלישי,נוי באה אליי אחר הצהריים, ישבנו בחדר ושיחקנו קלפים.
פתאום היא שואלת אותי: "תגידי,מאיה את עדיין מאוהבת בעומר? כאילו, את הצעת לו חברות פעם והוא נפרד ממך, את בטח עדיין מרגישה אלין משהו…."
זו הייתה שאלה כל כך פתאומית, כמובן שהייתי חייבת לשקר לה, הרי היא
הרכלנית של הכיתה, אז פלטתי במיהרות "נראה לך? אני הבנתי שהוא לא שווה את המאמץ שלי, הוא רוצה, שהוא ירד על הברכים וייתחנן .
והרגשתי הקלה מטורפת הרגשתי שנתתי תשובה הולמת ומשכנעת ביותר.
"אה". היא אמרה באכזבה. לאחר זמן קצר של שתיקה, המשיכה נוי את דבריה, "את בטוחה שאת לא מרגישה אליו כלום? שום דבר?" בעודי מחפשת תשובה עוד הולמת, צליל הודעה בוקע
מתוך הטלפון של נוי.
"מי זה?" שאלתי.
"סתם, עומר, לא משהו שאמור לענייו אותך" היא אמרה בהתגרות, כאילו מנסה להוציא
ממני משהו.
"אויש נו. אל תהיי מגעילה, מה הוא כתב?" עניתי .
"היי" היא אמרה וצחקה צחוק מתנשא.
אוי, כל כך צפוי, חשבתי לעצמי וגלגלתי עיניים.
לפתע בוקע עוד צליל הודעה מהטלפון של נוי. "אוף. נו מה עכשיו?" אמרתי בנימה מעוצבנת ולפתע נזכרתי שזאת נוי, היא יכולה להגיד עליי הכל, אז נרגעתי ומרחתי חיוך מזויף על הפרצוף שנוי לא תחשוד ששיקרתי לה.
"איפה את?, הוא כותב" אמרה נוי, באתי לענות אבל היא התחילה לדבר בעודה
מקלידה.
"אני אצל מאיה". לפתע בוקע צליל הודעה מתוך הטלפון שלי.
"מי זה?" נוי שאלה.
"עומר. חפרן אחד…"
"אווו.מה הוא כותב?" נוי אמרה כאילו מריחה סיפור הצלחה חדש שיעבור מפה לאוזן אצל כל התלמידים בשכבה.
"נוי אצלך?" וואו כל כך מתאים לו…חשבתי.
"כן, למה?" דיברתי בעצבנות תוך כדי שאני מקלידה.
"תצאי רגע החוצה."
"מה?" נוי שאלה
" זה מה שהוא כתב לי, תצאי רגע החוצה"
"אל תלכי!" אמרה נוי כמעט צועקת "תשארי"
"תרגעי, זה לא שבאמת התכוונתי ללכת עכשיו ולהשאיר אותך פה…"
צליל ההודעה בקע מין הטלפון שלי.
פלטתי אנחה.
"מה?" נוי שואלת סקרנית מתמיד.
"הוא שואל אם כבר יצאתי"
"נו,אז תעני לו שכן, מה אכפת לך לשקר לו." היא ענתה לי עצבנית.
" תכלס… באמת לא אכפת לי לשקר לו…" עניתי בשקט אבל נוי שמעה היטב את דבריי
והנהנה.
צליל הודעה בקע מין הטלפון שלי.
" מה הוא כותב?" נוי מרגע לרגע נראתה יותר מעוניינת.
"את עדיין רוצה…" ואיך שקראתי את ההודעה הלב שלי פעם חזק מתמיד,
ונוי חייכה מאוזן לאוזן.