הכל אני יכול בחופש הגדול?

נמאס לי. אין לי לאן להוביל את הרגשות האלה, מעין חוסר סיפוק בשילוב עצלנות יתר.
כבר מעל לשלושה שבועות שתלמידי חטיבות הביניים והתיכונים נמצאים בחופש הגדול, תלמידי בתי הספר היסודיים סיימו את הלימודים עשרה ימים לאחר מכן, אני אישית מקנאה בהם מאוד.
רציתי לדבר על ההרגשה האישית שלי בחופש הגדול. כפי שכתבתי בקטע "חופש", אני לא מחבבת את הקונספט במיוחד, זו דעתי.
אני לא יושבת בבית במשך כל היום ומתייסרת, אני כן יוצאת ומבלה עם חברות מדהימות אך קשה לי, באמת. כיף ללכת לקניון, לבריכה ולחוגים אך זוהי הרגשה של פשטות מבחינתי. בשיעור עברית לא מזמן, הציגו בפנינו מחקר בו טענו כי בני נוער שהולכים לבלות בקניון הם דיכאוניים בהרבה מאשר בני נוער המבלים בים. איני יודעת מדוע.
מה שבטוח שהחופש מקשה עליי מאוד, אני לא אוהבת להיות כל היום מול הטלוויזיה והמחשב, אך הראש רגיל לזה, משהו פסיכולוגי כנראה, אני לא יודעת. כאשר אני מנסה לעשות עם עצמי משהו אחר אני לא מצליחה! אפילו לכתוב כבר קשה לי! אני מרגישה את המוח שלי מתנוון אט אט.

אז חופש גדול? אני לא יכולה בך הכל! יש למישהו בית ספר חירום?