הכול קורה לטובה (:

אומרים שיש דברים שפשוט צריכים לקרות.
שלא חשוב כמה שתנסו להתנגד, למנוע ולברוח, הם יקרו לכם.
לפעמים זה דיי מעצבן. אבל כשזה נוגע לדברים טובים, צריך להגיד תודה, כי כשמשהו קורה לך, תמיד אבל תמיד יש לזה סיבה.
אני כותבת כבר כמה שנים. היומן האישי הרציני הראשון שעדין נשמר אצלי הוא מ2004. לפניו עוד היתה לי מחברת שירים שהלכה לאיבוד ועוד מחברות ודפים שונים שהייתי כותבת בהם.
הכתיבה שלי תמיד היתה הדרך היחידה שיכולתי להביא את עצמי מבלי לדאוג שישפטו אותי, כי קודם כול הייתי כותבת לעצמי. אחרי זה כבר לא פחדתי לפרסם את זה. אף פעם לא הצלחתי להביא את עצמי בדיבור כמו שהבאתי את עצמי בכתיבה.
ולמרות שאני רוצה להיות מוכשרת בציור כמו אבא שלי וכול המשפחה שלי מהצד שלו, ולמרות שאני רוצה שהיה לי קול יותר יפה כמו אמא שלי, ולמרות שרציתי להיות שחקנית תאטרון מדהימה כמו אחותי הגדולה, הכתיבה כך מסתבר, תמיד היה הכישרון הכי גדול שלי, הכישרון המיוחד שלי.
וקרה כך שיום אחד, לגמר במקרה בזכות הכתיבה שלי פגשתי מישהי מדהימה.

אחרי שלא נכנסתי לאתר הזה חצי שנה בערך. אחרי שהפסקתי לפרסם פה, וכמעט והפסקתי לכתוב, קיבלתי לאימייל הודעה חדשה.
"התקבלה תגובה חדשה לסיפור שלך 'קאמריד פרק 2'" האימייל אמר.
הייתי בשוק. חצי שנה שלא פירסמתי. חצי שנה שלא נכנסתי לאתר הזה בכלל.. איך לעזאזל יש לי תגובה חדשה?
ובכול זאת נכנסתי לבדוק את התגובה.

"מחבר: ספיר56
תאריך: 06.11.11
ואווו..זה ממש מדהים!! אני פשוט מרותקת למחשב!!
את חייבת להמשיךך!! למה יש רק 2 פרקיייםםם?!??
מעניין מה קרה לג'סיקה..ומי זה החתול המלחיץ הזה שרודף אותה??
בקיצור אני מכורה!! תעלי עוד פרק בבקשה :))"

'מי זאת ומאיפה היא באה לי עכשיו? לא נגעתי בסיפור הזה כבר שנים!' היתה התגובה הראשונה שלי.
ועדין, מישהי שלא מכירה אותי, מישהי שלי לא אחת החברות הקרובות שלי -שחייבות לתת לי תמיד ביקורת טובה כמובן XD- אוהבת את הכתיבה שלי, את הרעיון שלי, את הספר שלי.
התמודה שהיתה לה גם סיקרנה אותי, טאקיון המסוקס מהלהקה הקוריאנית 2PM, ואני בדיוק סיימתי את הדרמה DREAM HIGH שהוא השתתף בה.
ישר נכנסתי לה לפרופיל ומצאתי סיפור מדהים "המורה הקוריאני שלי" , 'אוקי, קוריאני! נשמע מעניין!' אמרתי לעצמי והתחלתי לקרוא.
למרות שהיא הייתה כבר בפרק 10, ישבתצי שעה רצופה מול המחשב וקראתי את כול הפרקים, אחד אחרי השני. שסיימתי ישר השארתי לה הודעה.

"מחבר: Avia
תאריך: 12.11.11
לול XD
מאז שהגבת על הסיפור שלי התחלתי לקרוא את שלך (במיוחד אחרי שראיתי שקוריאה מעורבת בו XD) ופאקינג כול היום אני יושבת מול המחשב וקוראת XD
ממש אהבתי D=
אז אמ.. תמשיכי ( obviously) ותודה שקראת את הסיפור שלי (שבקרוב אני העלה את פרק 3 אז תמשיכי לעקוב בבקשה ^^")
ו…ו… נכון שראית Dream Higa ? כי כול הקטע של הבית ספר לאומנויות+ העובדה שהתמונה שלך היא של טאסיאון מ-2PM דיי ניחשתי XD"

אז כן, תגובות רגילות של אתר סיפורים לא כך ?
בכול מקרה השארתי לה את המייל שלי והתחלנו להתכתב.
גיליתי בחורה מדהימה. מצחיקה, חכמה, כייפית, ופסיכים (כמו שאני אוהבת לכנות אותה בימים אלה :C)
גילינו שיש לנו הרבה במשותף, ובלי ששמתי לב כבר התחלתי לקרוא לא אוני- כלומר אחות גדולה בקוריאנית.

אז עכשיו עברה כבר חצי שנה בערך מאז שאנחנו מתכתבות בניינו. ויום חמישי אנחנו סוף סוף הולכות להיפגש.
אוני נהייתה האדם שאני חולקת איתו את החלומות שלי, את החיים שלי ,את השיגעונות שלי ואת עצמי.
המטרה העיקרית שלי עכשיו, היא לעבוד קשה כדי שנוכל לטוס ביחד לקוריאה לביקור אחרי שאני אסיים יב' שנה הבאה. כן זה הזוי. אבל לחשוב שתוך חצי שנה התחברתי לבן אדם כול כך שאני כבר מתכננת אותו בעתיד שלי, בחלום הכי גדול שלי, זה דבר מדהים מבחינתי.
ואני מודה לאלוהים שהכרתי אותה, ומודה לה שמכול הסיפורים שיכלה לבחור לקרוא באתר הזה, בחרה דווקא בשלי, למרות שראתה אני לא מעדכנת כבר המון זמן.

אז כמו שאמרתי,כול מה שצריך לקרות קורה. וכול מה שקורה, קורה מסיבה מסויימת.
אל תתלוננו על זה שנתקתם בפקק תנועה, או בתור לרופא שנה שלמה (קרה לי היום V.V) כי כשתצאו מהרופא ותלכו ברחוב, אולי תפגשו מישהו חדש שישפיע על החיים שלכם.
אל תתעצבו אל חבר שעזב, כי הוא רק השאיר דלת לחבר חדש להיכנס.
תחיו את החיים, ותתדעו שיש מה שמדריך אותנו שם למעלה,בין אם תקראו לזה אלוהים,גורל או כול דבר אחד.
אחרי הכול, אנחנו רק משחק סימס של אלוהים לא ?
"הכול צפויה והרשות נתונה" משפט שלמדתי מהמורה שלי לספרות בקשר לטרגדיות יוניות. החיים שלנו, והגורל שלנו כבר כתובים לפניינו, אבל את הדרך אנחנו מעצבים לעצמנו (:
תמיד תזכרו את זה!
Every one take care!
love Avia ^_^