הכאב הזה לא נגמר…-פריקה
זה שובר אותי ומרסק אותי
כי כל הכאב הדמעות והשנאה
שעומדים לי על הנשמה
והמועקה שלא זזה מהלב
רק נותן עוד מכה למקום כואב
אני מבולבלת
כמו אבודה
אני לא ממש יודעת מה לעשות
למי לפנות
וכל הזמן אומרים לי
שהם שם לכל דבר
שאני לא לבד
אבל מעטים אלו שנשארים
והאחרים, האחרים שפוט הולכים
בועטים בלב ועלי דורכים
אני בוכה
הדמעות נופלות ואני לא מפסיקה
איש אינו מבין את הכאב
שהוא באמת יוצא לי מתוך הלב
שהגוף שלי כבר תשוש
ולא מוכן לעוד מכה
ובפעם הבאה אני אקרוס על האדמה
תגובות (13)
לדעתי תבכי מול הילדים שעושים את זה רק ככה הם רואים שיש לך רגשות והמילים שלהם זה לא סתם.. ממש אהבתי את הקטע שכתבת:)
אני מבינה אותך, אולי לא באותה הדרך שאת מרגישה וצריכה, אבל אני בהחלט מכירה את ההרגשה שלך.
אני פשוט למדתי להתעלם מהכל. לספוג, אבל להבליג, כי אין טעם לבכות עוד ועוד.
אני אולי לא מתכוונת לכיתה, אבל ההרגשה לא משנה את זה. את הכאב ותחושת הפגיעה.
אני מניחה שאין לי ממש מה להגיד לך… :[
אני יכולה להבין את ההרגשה שלך…
ואני מסכימה עם ספיר.
כדאי לך לנסות להתעלם מהם.
הם לא שווים את הדמעות שלך… ♥
אף אחד לא עשה לי כלום
כרגע אני היחידה שפוגעת בעצמי….
פיזית…
אל תעשי את זה, באמת, פשוט אל.
תחשבי על זה שחוץ מכאב לא באמת יביא לך משהו…
למה לפגוע בעצמך?
זה לא יעזור לך בשום אופן…
זה רק יביא לך כאב עצמי.
אני לא יודעת מה לומר. תמיד הייתי נוראה בעידוד.
אבל… חיבוק יעזור?
איך אני מסבירה את זה?
כולם אומרים שזה לא עוזר וזה סתם בראש
אבל זה מביט לי שקט של כמה רגעים
שקט שאני מוצאת רק בסטודיו שאני רוקדת בו
זה מרגיע אותי לרגע….
אני מוצאת את השקט שלי בחוג ציור. וגם זה רק לכמה שעות בודדות. אבל לברוח לזה כל פעם לא יוכל להימשך לעד, בסופו של דבר את תביני שאת תרצי להפסיק, למצוא דרך אחרת…
אני רוקדת כל החיים שלי ואם יש משהו אחד שלמדתי מהם- זה שזה אחד הדברים היחידים שנותנים לי לברוח ולהיות חופשייה (כמוך..?).
כשאת בסטודיו תנסי פשוט להשתחרר מהכל, לחשוב רק על התנועות, על המוזיקה הקצבית (אולי..?) המתנגנת. תשכחי מהכל ופשוט תרקדי. תעשי מה שטוב לך, מה שאת אוהבת. אני חושבת שזה ממש טוב שאת עושה מה שאת אוהבת. אני כל כך מבינה אותך…
תראי שזה לאט לאט יעזור לך להשכיח את הכאב.
אבל גם בלי זה: הם פשוט לא שווים את זה! תתעלמי מהם!
אם את רוצה לדבר אני פה :)
בסופו של דבר את תתחרטי על זה…. :(
כדאי לך למצוא דרך אחרת להגיע לשקט נפשי.
פגיעה עצמית היא לא הפתרון…
תקשיבי אני אולי לא מכירה אותך אבל את לא חייבת לעשות את זה לעצמך
אני הייתי ככה הייתי תמיד מנסה לחתוך ולבלוע כדורים ואז ההורים שלי פשוט לקחו אותי לפסיכולוג בהתחלה פשוט שנאתי שהם לוקחים אותי לאיש שאליו לוקחים אנשים משוגעים אבל האיש הזה עזר לי הבנתי שיש לי משפחה שלא משנה שאפילו אם אני אשנא אותך ממש הם יאהבו אותי בכל מצב…
אני חושבת שכדאי לך בכל לעם שאת חושבת שנמאס לך פשוט להירגע 10 שניות ולחשוב איך המשפה שלך וכל מי שאוהב אותך ירגיש שאת לא איתם המון משפחות פשוט בהלם שהילדים שלהם התאבדו ועכשיו הם ממש בדיכאון
אז תספרי עד 10 ותחשבי על כל מי שאת אוהבת
אני מקווה שעזרתי..
פעם*