הימים השחורים
אל תנסו לגרום לי לבכות,
כי כבר נמאסו עליי הדמעות.
לא מוכנה ליפול לזה שוב,
ללכת תמיד בסיבוב.
חשוב לבכות וזה משחרר,
אבל באמת שאיני יכולה יותר…
אני אשקע ואשקע,
וכל זה-בשביל מה?
לא..!
לא מוכנה לחזור לימים השחורים שוב,
להיות באנייה טובעת…
להרגיש לבד, מיותרת,
ומשוגעת…
"לא לחשוב!"
אני צועקת על עצמי
"לא לחשוב!!!
זה לא יוביל אותך לשום דבר טוב"
אבל תמיד אחרי השתיקה,
יורדת איזו דמעה.
"לא לחשוב…"
אני לוחשת לעצמי
ושוקעת בשינה
תגובות (3)
יש לך דרך ביטוי ייחודית ומדהימה,
אני תמיד כ"כ נהנת לקרוא את הסיפורים שלך, אפילו כשהם עצובים.
לכל אחד יש את הרגע הזה שהוא נשבר מול המחשבות והבכי,
מקווה ששלך יעבור מהר ותרגישי טוב
אביגיל.
את כותבת מהמם..
ואני לא יודעת מי האפסים שגורמים לך לבכות… אבל הם אפסים!!!
תודה לשתיכן:-) ו…הוא לא אפס, אני פשוט…בחרתי בחירה קשה. זה מסובך. boy trouble חח
מחכה שתעבור ההרגשה