הילדה השקטה שבקצה הכיתה.

היא ילדה מאוד ביישנית ושקטה
תמיד היא יושבת בקצה הכיתה
אינה משתתפת בשיעור או מגיבה,
רק יושבת בשקט ומקשיבה.
היא ילדה מאוד ביישנית ושקטה,
הילדה הכי חכמה בכיתה.

היא ילדה מאוד ביישנית ושקטה
תמיד היא יושבת בקצה הכיתה
היא לא מגיבה ובדבר לא משתתפת,
היא רק יושבת בכיתה קצת מכופפת.
היא תמיד מציירת על דפים במחברת,
רק מציירת, אך לעולם לא מדברת.
זה לא משנה כי היא מצליחה בלימודים,
והיא הכי חכמה מבין כל התלמידים.

היא ילדה מאוד ביישנית ושקטה
תמיד היא יושבת בקצה הכיתה
באמת, קולה לעולם לא נשמע,
וגם מאוד קשה לתקשר עמה.
היא רק יושבת בכיתה, ותמיד מכופפת,
ובשום דבר היא לעולם לא משתתפת.
והיא תמיד מציירת במחברות הרבה דברים,
אמנם ציוריה וקשקושיה אינם תמיד ברורים.
אבל אין זה משנה, זה חסר משמעות,
היא הכי חכמה, ותצליח בוודאות.

היא ילדה מאוד ביישנית ושקטה,
תמיד היא יושבת בקצה הכיתה.
היא לא מדברת ולעולם לא נשמעת,
והאמת שתפסנו אותה לא פעם דומעת.
היא תמיד מכופפת ותמיד חולמנית,
אבל מציירת המון – ללא ספק אמנית.
כן, היא הכי חכמה בכיתה,
אבל למה זו כל כך שקטה?

היא ילדה מאוד ביישנית ושקטה,
תמיד היא יושבת בקצה הכיתה.
היא תמיד מתכופפת ואת עצמה מסתירה,
ואת הידיים מפניה אינה מסירה.
היא מציירת במחברת כל מיני דברים,
אמנם קשקושיה אף פעם לא ממש ברורים.
היא גם לא ממש מקשיבה בשיעורים,
היא מתעסקת רק בקשקוש וציורים.
היא ילדה חכמה ולהצליח יכולה,
היא לא משקיעה, אבל תצליח בוודאות, איזו שאלה.

היא ילדה מאוד ביישנית ושקטה,
תמיד היא יושבת בקצה הכיתה.
היא לא משתתפת, ותמיד מתכופפת,
ומדי פעם נכנסת לשירותים ופנים היא שוטפת.
על פרופיל נמוך היא תמיד שומרת,
ועם אף אחד מאיתנו איננה מדברת.
כשאנו קוראים לה היא בקושי עונה,
היא ילדה חכמה – אבל קצת משונה.
בשיעורים היא רק מציירת ציורים
והיא לא מקשיבה לעולם למורים.

היא ילדה מאוד ביישנית ושקטה,
תמיד היא יושבת בקצה הכיתה.
היא תמיד מתכופפת ותמיד צנומה,
וכשמדברים איתה היא נעשית אדומה.
לפעמים בהפסקות היא מחפשת כיתות ריקות,
וזאת רק בשביל רגע אחד קטן להתבודד וקצת לבכות.
בשיעורים רק מציירת ולא אומרת דבר,
וקשקושיה הם ספירה למתי עוד יום בחייה נגמר.

היא ילדה מאוד ביישנית ושקטה,
תמיד היא יושבת בקצה הכיתה.
האמת שלפעמים היא איננה מגיעה,
כי את עצמה לבית ספר היא בקושי מוציאה.
לפעמים היא בוכה ולפעמים סתם שקטה,
ובקושי שמים לב שהיא נמצאת בכיתה.
ציוריה הם ספירה למתי עוד יום עובר,
ומשעה לשעה דמעותיה עומדות בגרון,
ורצונה הולך וגובר.

היא ילדה מאוד ביישנית ושקטה,
תמיד היא יושבת בקצה הכיתה.
היא לא תמיד נמצאת בשיעורים,
לרוב היא רק בוכה בין חדרים.
כשהיא מגיעה במחברותיה היא תמיד מציירת,
סופרת מתי עוד יממה מחייה עוברת.
המורים כועסים שהיא אינה מקשיבה,
ולא מבינים שהכאב חותך לה את חוט המחשבה.

היא ילדה מאוד ביישנית ושקטה,
ותמיד היא יושבת בקצה הכיתה.
לפעמים המורים אותה לא מבינים ולו בערך,
שהיא פשוט ילדה שאיבדה את הדרך.
ציוריה הם ספירה למתי עוד יום יחלוף,
ומתי האדמה אותה אליה תאסוף.
זה נכון, היא הכי חכמה בכיתה,
ואולי אפילו בכל בית ספרה,
זה כיוון שאותה הילדה השקטה
למדה את הכל קשה על בשרה.
היא לא מתפנקת, ולא מבקשת דברים כמו כולם
ויש לה רצון אחד, משאלת לב – ללכת מן העולם.

כן, זו אותה ביישנית ושקטה,
שיושבת לה תמיד בקצה של הכיתה.