הילדה הזאת ~פריקה~ (אני צריכה את העזרה שלכם.. בבקשה…)

נדבר על זה בפרטי.

מכירה את ההרגשה מקרוב, אני רצינית.
אחרי כל הריבים עם אחים…. מעולם לא חשתי שנאה רצינית ואמיתית יותר.
את מוזמנת לפנות אליי בצור קשר.
אני מבינה אותך.

את לא באמת שונאת אותה.
גם אני הייתי במצב כזה תאמיני לי
היו לי שנים שלמות שגם אני חשבתי כך, שאם יקרה משהו לאחי הגדול אני לא אבכה, שאני רק רוצה שהוא ייעלם מהעולם הזה אחת ולתמיד.
אבל בכל פעם שהייתי ישנה אצל סבתא שלי לבד, הייתי הכי מתגעגעת אליו, לאח שלי! אפילו פחות להורים שלי….
ובכל פעם שהוא יישן אצל חבר, ולא בחדר המשותף שלנו, אני התגעגעתי אליו כל כך.
כמובן שהינו רבים ואנחנו עדין רבים….רק ההבדל הוא שפעם הוא היה מכה אותי וגורם לי לבכות ואני הייתי שורטת אותו ומשאירה לו צלקות.

היום אנחנו רק צועקים… ועכשיו, עכשיו אני בוקר או לילה בלי חיבוק ממנו.
לפעמיים זה פשוט לוקח זמן….

אני בטוחה שאת לא באמת שונאת אותה תחשבי מה יהיה לך בלעדיה? איזה תחושות של שיעמום תחווי? כאילו חלק ממך אבד.. תנצלי כל שנייה שיש לך איתה כי אחרת הקשר יאבד וזה הכל עניין של זמן עד שתהפכו לאחיות במקרה וחברות מבחירה :)