היום שלי 2

התחלתי את הבוקר שלי בבחירת בגדים לבית ספר,לא יודע למה אני כל כך שונא את בחירת הבגדים לבית הספר בבוקר. זה כולה מיכנס ונעליים וחולצת בית-ספר אבל היא מעסיקה אותי בכל כך הרבה מחשבות ושאלות,
מה יגידו הילדים בשכבה?מה יחשבו הילדים בשכבות האחרות?האם הבנות ישימו לב אליי?האם זה משמין אותי?ועוד הרבה שאלות "האם?"…

בבית ספר היה יחסית כיף,אצלי יום כיף זה יום שאני שקט ושלא עובר עליי הרבה.
המון בעיקר עבר על ילד מהכיתה שלי,
יש לנו קטע כזה בשכבה של לרדת על אמהות של ילדים,כן זה מטופש,כן זה מצחיק.
אומרים פשוט את השם של האמא וממציאים שירים וחרוזים על השם,היום הרבה צחקו על האמא של הילד הזה והוא נורא התעצבן ובכה.
ליפעמיים גם לי עושים את זה,אבל אני מחזיר.
כשאני מחזיר אז אני מחזיר טוב יותר,כי אמנם במכות אני לא טוב בכלל אבל בבדיחות על אנשים ובעיקר על אמהות אני ממש "שפיץ".

כשחזרתי מהבית-ספר הלכתי למרפאת שיניים,לבדוק מה עם הגשר שלי,הרופא אמר שאני לא מקפיד על צחצוח כמו פעם וזה חשוב להקפיד יותר.
קצת נעלבתי,שיניים זה עיניין די רגיש אצלי,לפני הגשר היה לי שיניים עקומות,היה לי רווח בשיניים הקידמיות וכמובן שהרווח הזה משך תשומת לב מהילדים בכיתה והם צחקו עליי.
אחרי הבדיקה חזרתי לאמא שלי,המרפאת שיניים קרובה מאוד לעבודה של אמא שלי אז אני נשאר איתה בעבודה עד הערב כל פעם כשיש פגישה עם הרופא.
בסביבות השעה 19:00 ההיתי רעב,למרות שאני ידעתי שאתחרט על זה אחר-כך הלכתי לאכול סנדוויץ' עם עוף במסעדת כריכים ליד העבודה של אמא שלי.
בזמן שהמתנתי עד שמכינים את המנה שלי,הסתכלתי קצת בטלפון,ראיתי ששוב רבים בקבוצה הזאת שדיברתי עליה בפוסט שעבר,הם רבו על אותו נושא מאתמול,"מי יותר חזק ממי.",קראתי קצת מהריב אבל היתייאשתי באמצע כי זה לא עיניין במיוחד,פעם ממש התרגשתי כשהם רבו,אבל היום?זה קורה כמעט כל הזמן אז כבר לא אכפת לי מהריבים שלהם.
הסנדוויץ' היה טעים אבל כל ביס גרם לי לרגשות אשם.הרגשתי מאוד שמן אחרי זה.והתחרטתי כרגיל שאכלתי את זה.
כשחזרתי הביתה הבנתי עד כמה זה נורא,ההיתי בלי חולצה במראה והלכתי והשומן קצת רטט בזמן שאני הלכתי. רציתי לבכות,התחלתי לשנוא את עצמי ולתהות,"למה אני חלש כל כך?","מה כל כך חשוב באוכל הזה,שאני נכנע לו בשביל להראות ככה?!".
חבל שהיום שלי נגמר בבאסה שכזאת.