היום הזה זה היום האחרון

החיבוק הזה זה החיבוק האחרון, החיוך הזה יישאר אצלי עמוק בזכרון ואני נמצאת איתכם ביום האחרון, ואזכור זאת כל יום שאיהיה רחוקה מכם את הפנים שלכם את החיוך שלכם איך אתם מתנהגים באיזה אופן אתם מתנהלים, אני יכולה אפילו לדמיין בראשי ולשמוע את הקולות שלכם למרות שאתם רחוקים ממני, אתם כבר לא לידי אני לא יודעת מה אתם לובשים איך אתם נראים איך ומה קורה שם איפה שאתם נמצאים, אני יודעת שאני פה הולכת בשביל שלי ובכל השבילים ביער סבוך עצים אתם בחרתם בשבילים אחרים ואף אחד מכם לא בחר בשביל שלי. דרכינו הגיעו לפיצול והגיעה הזמן להפרד על הגבול, עברנו דרך ארוכה ביחד, תקופה ארוכה היינו יחדיו על אותו השביל הלכנו על אותם האבנים ראינו את אותם הנופים וידעתי את הרגע ההוא מההתחלה, מרגע שנפגשו דרכינו שיום אחד הדרך הארוכה שצעדנו ביחד וסללנו אותה ביחד תגיע לקיצה ונצטרך להפרד מדרכינו המשותפת לתמיד. אני לא יודעת מה אתם עושים כי אני פה אבל עדיין לא באותו המקום רחוקה מכם אבל קרובה בלב, אני לא יודעת אם רע או טוב לכם שם במקום שלשם הלכתם, שקשה לכם אני לא אוכל להיות שם בשבילכם בשביל לעזור ושלי קשה ואני צריכה אותכם אתם לא תוכלו לעזור כי אני פה ואתם שם רחוק במקום אחר. זה כואב לי כי אני צריכה אותכם תמיד, לראות אותכם להרגיש את החיבוק שלכם לשמוע מה אתם חושבים לדבר איתכם ולהיות איתכם ביחד, לשבת איתכם על אותו ספסל בהפסקות, ולחוות איתכם ביחד את אותם החוויות. החיבוק הזה זה החיבוק האחרון, ואני רואה אותכם ביום האחרון, זה כואב היינו המון זמן ביחד ואני אתגעגע יותר ממה שאני מתגעגעת לאנשים שמתו כי אני יודעת שאנשים שהלכו לעולמם לא יחזרו אבל לאנשים שעדיין כאן הם כן יכולים לחזור, עד עכשיו לא הבנתי עד כמה זה משמעותי בשבילי וידעתי שיגיע הרגע אבל תמיד הדחקתי אותו עמוק במחשבותיי ולא ייחסתי לו חשיבות ועכשיו אני מבינה שזהו זה נגמר, זה הזוי איך שהזמן עובר מהר ואני לא קולטת את זה, לא קלטתי עד עכשיו שהנה הגיע יום הפרידה ואני לא מצליחה לעכל את המצב ואני חושבת לעצמי שזה רק יום רק ליומיים רק לא אראה אותכם לשעתיים אבל לא, זה לא נכון כי זה הגיע היום האחרון שאני רואה את חברי לתיכון.