היא

היא.
היא שאתה תאהב יותר כשתגלה עליי את האמת.
כשתגלה ששיקרתי.
היא שאולי תחלוף מולך בפאב ותעשה לך את החיוך הזה שגורם לך לרצות אותי.
היא שאולי תתנגש בך ברחוב או בקניון, שמבטיכם יצטלבו לרגע ואז יתחילו ההתנצלויות הבלתי פוסקות- ואז תשכח שהייתי קיימת אי פעם במעמקי תודעתך.
היא שתלבש בגדים יותר חשופים משלי; היא שתהיה קרובה אלייך יותר משאני הייתי; היא שתרצה יותר משאתה רוצה אותי. או אולי רצית.
אני יודעת שזה לא המקום לרגשי נחיתות- אבל אתה לא יודע עליי את האמת.
זוכר את כל ההבטחות?
זוכר שרצינו ללכת יחד לאילת או לצפון?
רצית לקחת אותי למקומות יפהפים.
אבל היא… היא תהיה שיפור , אני בטוחה בזה.
ומה אני ביקשתי בסך הכל? ומה בעצם אני רוצה?
אני בסך הכל – ילדה. בחורה.
אני מבטיחה תמיד להיות לצידך, גם כשלא תרצה בי עוד…
אני מבטיחה לשמור עלייך מלמעלה כשאהיה שם, לפנייך, כמובטח. גם אם לא תרצה בכך.
כנראה שלעולם לא תדע ולא תבין.
אבל
אני רק רציתי
שתהיה מאושר.