היא שלי.

"יש לי חבר"
היא יצאה בהצהרה חגיגית לאחר שאני והיא ניכנסנו לחדרינו,שמחתי בשבילה נורא,
"איך קוראים לו?בן כמה הוא?" הייתי חייבת לשאול,
"הוא בן 24 וקוראים לו רון" היא ענתה לי בחיוך.

בן 24?כמעט יצאו עיניי מחוריהן,מה בן אדם בן 24 עושה עם פאקיניג ילדה בת 14?
"הוא יודע שאת בת 14 ניצן?" שאלתי בקול קצת יתר חזק מלחישה,
"כמובן שהוא יודע,לא איכפת לו שאני בת 14,הוא אוהב אותי כמו שאני" היא אמרה בחיוך מאוזן לאוזן ולא יכולתי שלא לפקפק בנושא אבל להראות שמחה בשבילה,

איך לעזאזל אני אשמח בשמחתה של חברה שלי מבלי לפקפק בנושא בידיעה שהבן אדם המדובר בן 24?

הוא כמובן שסיפרה לי עליו יותר,שהוא מנכ"ל באיזה חברת בגדים תחתונים[מי לעזאזל בגיל 24 הופך למנכ"ל לחברת בגדים תחתונים ולא לומד באיזה אוניברסיטה?!]ושהוא מיפו.
כמובן שהיא הזיכרה כמה הם זוג דביק וקיטשי[בנושא הזה עלה לי קצת בחילה…]ואמא שלה בכלל לא ידעה עליו..

יום למחרת[אהמ שבת] אני והיא וכמה חברות קבענו לצאת לראות סרט, "אשמת הכוכבים" [איחס קיטשיות יתר שוב…]
לאחר הסרט היא והוא דיברו בטלפון וקבעו להוריד סרטים ולראות אותם ביום ראשון.

בראשון בבוקר בלימודים המנהלת שלנו [כפי שאתם יודעים\הבנתם,אני והיא בפנימייה ביחד..]יצאה בהכרזה שניצן נעלמה מסביבות השעה 4-5 בבוקר מהבית שלה…
הלב שלי דפק,מה זה דפק?דהר באותו רגע ואז אחרי השיחה עם המנהלת באתי אליה וסיפרתי לה הכל לגבי מה שקרה.

ניצן חזרה בסביבות הצהריים,וכשהיא חזרה היא ניראתה כמו ליכלוכית,היא הגיעה מלוכלכת ומג'ויפת כל כך,והדבר היחיד שעלה לי לראש,
"הפסיכופט הזה לא הרג אותה…היא חייה" ונשמתי לרווחה וכמובן שחיבקתי אותה,אבל היא הגיבה אל מגעי כאל זומבית,
הילדה ההיפרקטיבית שהכרתי נעלמה ובמקומה הופיעה מולי ילדה זומבית עם עיניים כבויות.

מי לעזאזל ביקש ממני רשות לגעת בה?היא שלי!היא החברה הכי טובה שלי…יותר מזה,היא אחותי התאומה,היא הבת שלי מבחינתי,מי לעזאזל חשב שהוא מספיק טוב לגעת בה?היא שלי בלבד,היא לעזאזל חשב שהוא לליגה שלה וניסה בנוסף כניראה גם לסמם אותי?למה לעזאזל דווקא הוא,הגבר בן 24?למה ולמה ולמה…

ניראה לי שאסיים את כתבתי כך שהיא בסדר[אם בן אדם שמתנהג וניראה כמו זומבי זה בסדר..].

היא שלי.היא הניצוץ הקטן של התקווה שלי.והניצוץ הזה כבה יחד עם עינייה הכבויות.