היא מתה.

כשהייתי בכיתה ו׳, המורה שלי לספורט יצאה לפנסיה. אבל בכל זאת, היא הייתה נחמדה. היא אהבה אותי. ככה לפחות נדמה לי.
אז החליפה אותה סטודנטית שקראו לה מירי (שם בדוי). מירי מאוד התעסקה במראה החיצוני שלה, איפור, בגדים וכל אלה. היא הייתה נותנת לנו לשחק ״הקפות״ במגרש ובכלל לא מסתכלת על התפתחות המשחק, אלא רק יושבת על כיסא ומשחקת באייפון. בסוף כל שיעור היא תמיד אמרה שהקבוצה של אורי (הבן, שהיה איתי בכיתה..) ניצחה. אני חושבת שהיא די פחדה ממנו, כי יש לו המון ביטחון עצמי והוא ממש מופרע. כולנו, בעצם, קצת חששנו ממנו.
אז יום אחד מירי לא באה, והחליפו אותה בערך 15 מורים (כולל המורה שלי מהקייטנת תיאטרון.. אני עד היום תוהה איך היא הגיעה לשם בכלל). בסופו של דבר החליפה אותה מישהי בשם דנית (שם בדוי), שמאוד הקפידה על ספורט והייתה כעסנית.
בשיעור ספורט אחד בבוקר, דנית אמרה לנו: ״למירי יש סרטן ברגל.״
אף אחד לא שמח, אבל אף אחד גם לא היה עצוב. כבוד דומם. זה מה שהפגנו כלפיה.
ושכחנו ממנה.
לא אהבנו אותה, וגם היא לא אותנו. לא כמו המורה שלי לספורט, שיצאה לפנסיה.

***
״אופיר, אתה יכול להעביר לי את החימר?״
זה היה בשיעור קרמיקה. זה לא שיעור, זה חוג. אופיר, ידיד שלי, איתי בחוג, יחד עם עוד כמה ילדים. שכנים שלי, ילדה מעצבנת מהשכבה שלי והאקסית של שכן שלי. ככה הכרתי אותה. ועוד ילדה, שפעם הייתה חברה שלי אבל נהפכה ל.. אין לי מילה אחרת להגדיר את זה: סנובית.
אופיר העביר לי גוש גדול של חימר. המשכתי לפסל את השיער של הראש הענקי של ״הארי פוטר״ שהכנתי באותה שנה.
״שמעתם את החדשות?״ אמרה הסנובית.
״כן,״ אמר אופיר. ״על מירי?״
הזדקפתי במקומי. ״מה קרה?״
״מירי מתה.״ הדגישה סנובית את המילה.
״מה?!״ כמעט צרחתי. ״איך?!״
״היה לה סרטן ברגל, נכון? לא הצליחו לרפא אותה והיא נפטרה.״
״האמת, לא אהבתי אותה,״ אמר אופיר. ״אבל אני לא שמח שהיא מתה.״
״כן..״ אמרתי והשפלתי את ראשי.

***
למחרת, בבית הספר, סיפרתי את זה לחברתי לולה. היא הגיבה בצורה זהה לתגובה שלי.
״אבל תודי שלא אהבת אותה,״ אמרתי.
״את אומרת שאת שמחה על המוות שלה?!״
״לא,״ אמרתי במהירות. ״אבל בוא נגיד שהיא לא הייתה שיא הנחמדות..״
״אל תגידי את זה.״ אמרה לולה בחומרה. ״היא בכל זאת *מתה*.״
״היא מתה, כן,״ אמרתי בעצבנות. ״אבל אני רק אומרת שחוץ מזה, לא השתנתה התחושה שלי אליה!״
״זה מגעיל מצדך.״ אמרה.
״זה לא.״ אמרתי. ״כשאדם מת, פתאום כולם אוהבים אותו.״
אני נזכרת במירי, וחושבת שלא היה לי שום דבר טוב להגיד עליה. לא אהבתי אותה, והיא לא אהבה אותי.
אני מתגעגעת למורה הישנה שלי, שיצאה לפנסיה. אולי היא זקנה, אבל היא נחמדה.
וזהו.