היא כתבה לי הודעות

היא כתבה לי הודעות, ובהן היא סיפרה לי על כל היום שהיא עברה, על אלף הפעים שהיא בכתה ועל כל כך הרבה צעקות שחטפה. היא סיפרה על הפחד שאמה תגלה את מעשייה ותכעס עלייה, היא סיפרה על הקושי שלה.
היא סיפרה על החברות שלה שהפלילו אותה במעשים ונטשו אותה. היא סיפרה שהיא לא תדבר איתן יותר. כי, כך היא אמרה, כשמישהו בוגד בך ככה- אי אפשר לסלוח כבר. אי אפשר.
והיא ספרה, אוי בשמחה היא סיפרה על חברותיה האמתיות שתמכו בה לאורך כל הדרך.
היא סיפרה שאם הן לא היו, היא הייתה מתמוטטת.
היא סיפרה על המחנק בגרון והכאב בבטן אשר לא עזבו אותה עד הערב, ועל הפחד ללכת לבית הספר למחרת.
היא סיפרה שלפעמים היא הייתה רוצה להיעלם, לשנות את העבר וגם להצטער. אבל כשכולם בוהים בך במבטים כי מפחידים ועוינים איך את יכולה להתנצל?
היא סיפרה שהיא הולכת למלא את חובתה, ואת עונשה, כדאי לגמור עם הכול ודיי.
היא סיפרה שהיא הולכת להתעלם מאלו שכועסים עלייה. זו לא אשמתה אפילו, והיא רק ילדה. תעזבו אותה בשקט כבר!
זה מה שהיא סיפרה. והיו לה עוד סיפורים, על ריבים, דיכאונות, וגם היו סיפורים מאושרים.
זה מה שהיא סיפרה לעצמה, לקול השקט בראשה.
ואז היא נרגעה.
אני רגועה.