החנק הזה בגרון
החנק הזה בגרון כשאתה מרגיש משהו ואתה יודע אבל לא יודע למה, החנק הזה בגרון שאתה מרגיש שאתה רוצה להתפוצץ מרוב לחץ אבל מוכרח להחזיק את עצמך.
החנק הזה שאתה מגלה שחברה צריכה לעבור ניתוח ואתה לא מבין למה דווקא לה.
החנק שהיא תעבור את יום העצמאות לבד כי אתה והחברה׳ חייבים להשאר במושב.
החנק הזה שיש כל כך הרבה דברים שצריך לעשות ובסוף לא עושים כלום.
החנק הזה שכניראה התחיל בגיל ההתבגרות.
אני מנסה להבין למה הוא ככה, למה הוא כזה עקשני ולא מוותר, לא עוזב את הגרון.
כל כך כיף בים, כל כך נהנה ואז החנק תוקף ומזכיר שיש בעוד יומיים מבחן. הרגע המדהים שבו יש לך יום הולדת ומלא מתנות ואז החנק הורס ומזכיר לך שמחר זה כבר נגמר.
אני מנסה ומנסה להבין איך להפסיק אותו ולא מצליחה, למה?
אם הייתי מצליחה לרגע אחד, דקה קטנה בחלק הזה של החיים, של גיל ההתבגרות, להיות בלי החנק.
הייתי מרגישה טוב יותר…
תגובות (3)
אני באמת לא יודעת מה להגיד לך, אני מכירה את רוב תחושות החנק האלה, לפעמים הן נובעות מלחץ. אני בדר"כ פשוט מנסה לדבר אל עצמי ולנסות להרגיע את עצמי במצבים האלה, לפעמים זה עוזר. אם זה יעודד- הכתיבה שלך פשוט מדהימה!
זה ממש מעודד! ממש תודה;)
אני אנסה מה שאמרת!
אני יודעת על מה את מדברת, המצב, התקופה, הימים, כולם לא תורמים לאווירה, אבל תנסי אולי ליום אחד לחפש נקודות של אור, תנסי לחפש את הקרניים הללו שפורצות את הגוש שעומד שם בפנים, ותתמקדי בהן, כי רק הן יוכלו להביא אותך למצב אחר, תתמקדי בדרך לעבור את החנק ולא בחנק עצמו, ואז תוכלי להשתחרר.
ובקשר לחברה… תחשבי איך יהיו החיים שלה ללא הניתוח, תחשבי על החיים שיהיו לה אחרי שהיא תעבור אותו בשלום, ותזכרי את מה שהרב רן אמר, את יוצרת את המציאות לעצמך, אז תעשי אותה הכי טובה שאפשר.
אוהבת ומעריצה הכי בעולם, אני…