החיים שלו.

נכנסתי למועדון, כולם שולחים לכיווני ידיים, מחייכים אליי, מנסים למשוך את תשומת הלב שלי. אני רואה את החבורה שלי בצד, אני ניגש לכיוונם הם מחייכים, אולי כי הם שמחים לראות אותי או אולי בגלל הבחורה היפה שהבאתי איתי הלילה.
האלכוהול מתחיל לזרום, אני שותה, אולי אני לא אוהב את זה אבל כולם שותים אני לא רוצה להיות נבדל, לא שוב.
אני מרגיש טוב, אני רוקד. הורדתי את החולצה מראה לכולם כמה טוב אני נראה, כמה השקעתי בגוף ובשרירים. שוב כולם מסתכלים עליי ומחייכים, זה דבר טוב לא?

השעה מאוחרת החלטנו ללכת הביתה. הבחורה עדיין איתי מתחילת הערב. אני מכניס אותה לאוטו ומתכוון להיכנס בעצמי, אני לא כשיר לנהיגה אבל אני יכול לנהוג, אני יודע. כולם יכולים למה שאני לא אצליח?
מישהו מגיע אליי ומציע לי להתחרות איתו ברחובות העיר, אני מסכים. אני לא הראשון שעושה דבר כזה, אולי ככה אני אצליח לצבור עוד כמה נקודות אצלהם.
אני מאיץ ונוסע, פתאום אני רואה ניידת משטרה, הם מסמלים לי לעצור, נכנסתי לשדה מוקשים. שוב התמונה שלי תהיה מרוחה על כל עיתון רכילות, שוב ידברו עליי בחדשות ולמה? בסך הכל רציתי ליהנות.
הם עוצרים אותי. מאשימים אותי בנסיעה תחת שיכרות וחומרים אסורים. הם מבקשים ממני להיכנס לניידת אבל אני מבוהל, לא עשיתי שום דבר רע. אני מתנגד, דוחף כמה מהם, אני משתגע, מה קורה כאן?
לפתע אני מוצא את עצמי אזוק בתוך ניידת כשמשני צדדי מחזיקים בי שוטרים כמו פושע מבוקש.
אנחנו מגיעים לתחנה, כולם מסתכלים עליי במבט עצוב או אדיש.
זורקים אותי לתוך חדר חשוך בלי חלונות או אנשים, בפינה יש חבילת בגדים בצבע כתום שאני צריך ללבוש. אני נזכר בסרט שראיתי כשהייתי קטן כהכניסו אדם אחד לכלא וזה מה שהוא לבש..מי חשב שעכשיו זה יהיה אני.

שעה, שעתיים, שלוש עברו ואני עדיין לבד. אני רעב, אני צמא..לא מקשיבים לי כאן, אני רוצה הביתה.
מה קורה איתי? יזרקו אותי לכלא? ישחררו אותי? אמא שלי כבר גילתה על זה? האם הבליברס כבר שמעו שאני כאן?
אני איכזבתי את כולם, הם מיואשים, עצובים..מה עשיתי?

אני נשכב על הספסל הצר בחדר, מנגב את הדמעות שהתחילו לצאת וחושב..מה לעזאזל עוללתי?