החיים ע"פ רונה- פרק 7

"בסדר, זה לא מפתיע אותי. שמעתי אותן מדברות על זה שאתה שווה והכול." לא נבהלתי, זה היה ברור שהיא תעשה את זה.
ואני בטוחה שהיא ראתה אותי איתו אז היא עוד יותר תרצה אותו.
"אוקיי.." הוא קם.
והלך.
פתאום המורה פלוצי קמה.
"בוקר טוב" אמרתי לה.
"אהה…איפה אלכס?" היא שאלה מבולבלת.
"הוא הלך כבר, כדאי שגם אני אלך. עבר כבר הזמן" אמרתי תוך כדי שאספתי את חפציי מהשולחן.
קמתי ללכת והיא הוסיפה עוד נחירה קטנה וחזרה לישון.
"אלכס…" שמעתי קול.
"היי, מה קורה?" שמעתי את אלכס!
ניגשתי לבדוק ונחשו את מי ראיתי….??!
את אלכס ועדי.
הסתתרתי מאחורי הקיר, היא נישקה אותו.
"התגעגעתי אליך.." אמרה לו וחייכה חיוך מעצבן שהיא תמיד עושה כדי למשוך אליה בנים.
"גם אני.." ענה לה קצת באי רצון.
ידעתי שהוא לא אוהב אותה!
הוא נישק אותה ואני יצאתי בכוונה דרכם.
הוא הסתכל עליי, אני המשכתי בדרכי.

**************
"חמודה?" אמא בבית!
"היי אמא." נשקתי לה בלחי.
היא הייתה במטבח עובדת על עוד עוגה משונה שאני חייבת לאהוב.
"למה באת מאוחר?" היה לה מבט מוזר.
"אני הושעתי. אבל….אני לא עשיתי כלום, באמת!"
"טוב, חמדה. אני לא רוצה שזה יקרה שוב, הבנת?" היא חייכה אליי חיוך לא מרוצה.
"כן, המפקדת" צחקנו ורצתי לחדר.
'אולי אני אקח פרח ואני אקטוף עד שיצא או עידן או אלכס?' חשבתי וצחקתי בליבי.
הפרצוף שלי היה חמוץ וחושב.
"רונקי? מה קרה? יש לך פרצוץ חמצמץ מאז שבאת?" אמא באה לחדר.
"אממ..זה כלום. סתם."
"אני כולי אוזן, אם יש לך משהו לספר לי.."
"אוח,תפסת אותי. באמת יש איזה משהו שמפריע לי."
"מה?" הייתה כלכך קשובה ומוכנה לבכי,לצרחות,להכול.
תמיד היא ככה, היא לא רוצה שארגיש בחסרונו של אבא.
"יש ילד חדש שבא לכיתה לפני שבועיים-אלכס, ואני התאהבתי בו. אבל התבר לי שעידן אוהב אותי, ו…אני לא יודעת במי לבחור. או, וזה עוד לא הכול- לאלכס יש חברה, עדי 'מלכת הכיתה' " סיפרתי לה.
"יואו, חיים קשים, אה?" חייכה.
"יש לך עצה.??" חיכיתי בקוצר רוח.
אני נואשת לכל עצה אפילו קטנה.
"נראה לי שתלכי עם הלב שלך, את אוהבת את עידן?" היא שאלה.
"אממ..אני לא יודעת…לא נראה לי." עניתי.
"ואת אלכס,את אוהבת?"
הנהנתי.
"יש לך תשובה?"
"אבל לאלכס יש חברה, ועוד לא סתם חברה, מלכת הכיתה! אין מצב שאני אקח לה אותו והיא תעבור על זה בשקט. היא תתנקם בי על זה!"
"את פוחדת ממנה?"
"אממ..אולי..?"
"חומד, את לא צריכה לפחד מאף אחד חוץ מ-ה'. בסדר?"
הנהנתי.
עכשיו אני יודעת מה לעשות.

********
התיישבתי בכיסא שלי בכיתה,
"שלום" אמרתי לאלכס.
"היי" הגיב בקרירות.
"אוח, כבר עדי הפכה אותך לשפוט שלה?" שאלתי.
הוא הצביע לאחור והביט בי כאומר 'היא שומעת אותך'.
"את כבר הפכת אותו לשפוט שלך?" פינתי אליה.
"סתמי את הפה שלך! לעומת אני מחליפה אותו כל 3 שניות!" התרגזה.
"אתה סיפרת לה?" הסתכלתי על אלכס במבט מאוכז.
"אסור לי?"
"חשבתי שאתה אחר" כעסתי עליו.
למה הוא מספר לה דברים כאלו?
אין לה חיים?
היא מתערבת בכל מה שזז?
ומה שלא זז היא מזיזה ומתערבת?!

********
~צלצול~
"רונה" עידן קרא לי.
"היי, עידן. אני צריכה לדבר איתך על משהו." אמרתי בשקט.
"מה?"
"אני ממש מצטערת…אבל אני לא אוהבת אותך. אני לא מרגישה כלפיך כלום." הסתכלתי עליו בעיניים שמשדרות 'אני מצטערת'.
"בסדר," הוא אמר.
"אבל תמיד נישאר ידידים, נכון?" חייכתי אליו.
"נראה לי.."
"למה נראה לך? תבין, אני אוהבת אותך, אבל בתור חבר-ידיד." ניסיתי לפייס.
"הבנתי. בהצלחה עם אלכס.." הוא טפח על שכמי והלך.

-ההמשך יבוא-