החיים ע"פ רונה- פרק 5

וכן, התנשקנו.
וברגע הכי לא טוב אלכס בא!
"זה…את הבטחת לי!…" הוא רץ לכיתה, בוכה.
"אני מצטער." עידן השפיל את ראשו.
"זה בסדר. הוא לא בשבילי בכל מקרה." חיכתי אליו חיוך פיצפון.
"שנלך?" הוא משך אותי למסדרון של השכבה שלנו.
הנהנתי.
נפרדנו בנשיקה קטנה ליד הכיתה שלי ונכנסתי.
"אז אלכס…יש לך חברה?" עדי פלירטטה עם אלכס בזמן שנכנסתי לכיתה.
התיישבתי לידו והוא הסתובב למורה.
"לא ענית לי" היא לחשה לו והלכה לזרוק משהו לפח.
לא דיברתי איתו, לא ידעתי מה להגיד.
אני שמה לב שבזמן האחרון הרבה פעמים אין לי מה לומר.
ת'אמת נראה לי שבמצב שלי, עכשיו, יזיק עוד יותר אם אומר משהו.
והנה עדי הסנובית חזרה.
היא הסתכלה על אלכס במבט של כלב שמחכה לאוכל.
"אמ..לא." ענה לבסוף.
זה…צבט לי בלב.
אני לא יכולה להגיד שאני לא אוהבת אותו, כי אני כן.
אבל….*אני* מסבכת את זה כי יש גם את עידן.
"ששששששש… מי מדבר שם?" המורה התעוררה, "רונה?! את נשארת עד 4 בצהריים"
"מה? אבל אני לא דיברתי!" התרפצתי.
"תלכי לחדר המנהל מיד! הוא יעניש אותך בחומרה רבה!" היא צעקה עליי ובאותו הזמן ירקה עליי.
"אוף!" הלכתי בעצבנות לעבר חדר המנהל.
"זה אני דיברתי.." הודה אלכס.
"לך גם אתה!" צעקה.
כנראה לא הייתה במצב רוח טוב היום.
התקדמתי לחדר ונקשתי.
"מי שם?" שאל.
"אני" עניתי.
"מי את?"
"אממ..תלמידה בבית הספר שלך."
אין מצב שהוא מכיר את כולם בבית הספר, אז מה הוא שואל??!
"מה הוא שמ…טוב, לא משנה, כנסי." פתח את הדלת.
איש עם חצי קרחת עמד מולי.
"שלום.." נכנסתי.
"מה מעשך פה?" שאל.
"המורה הענישה אותי כי דיברתי, אבל לא דיברתי."
פתאום נשמע עוד תקתוק בדלת.
"שניה.." הוא ניגש לפתוח.
"המורה הנישה אותי." אמר אלכס.
"אתם באותה כיתה?" שאל המנהל.
"כן" ענינו כאחד.

-ההמשך יבוא-