החיים לא פשוטים.. אבל הם טובים.
אז ככה סופים מרגישים? ככה באמת הדברים נגמרים?
מה עושים עכשיו בלי כל החברי.. סליחה, האחים!?
איך אפשר לסכם תקופה כזו? חצי שנה של כאב מהול באושר, שמחה ועצב, קושי, צחוק, בכי, אתגרים, למידה, עניין וסקרנות.
איך אפשר לעזוב כך את הבית והמשפחה?
כן.. גרתי בקרוואן במשך חצי שנה. וכן.. זה נראה כמו חנה פליטים קטן, וכן.. גרתי עם עוד שש בנות בחדר- לא הכי נוח, אני מודה, אבל זה היה בית אמיתי. לא בית שני, אלא בית ראשון.
מקום שרציתי לחזור אליו בכל שבת שבה חזרתי לבית שלי עם ההורים. מקום שכל יום היה יחיד ומיוחד במינו.
מקום ששבר אותי בכל פעם מחדש, ועם זאת הרים אותי כל כך גבוה באוויר עד שחשבתי שאני עפה- איבדתי את פחד הגבהים שלי.
במקום הזה הכרתי חברים לחיים. משפחה שאין לה תחליף בעולם. 40 אחים ואחיות, כולם בגילי, כולם דומים לי, וכולם כל כך שונים ממני.
במקום הזה קיבלתי את הסקרנות האמיתית, את הרצון האמיתי ללמוד.
קיבלתי חום ואהבה, קיבלתי ביקורת בונה ועצות להמשך הדרך.
במקום הזה.. דווקא שם באמצע המדבר התחלתי להבין מי אני.
שם התחלתי לשאול את עצמי שאלות. שם העזתי להעז.
אי שם באמצע המדבר העברתי את השיעור הראשון שלי, הכנתי את הגלופה לחולצה של כולנו, בניתי את טקס הסיום שלנו, ועיצבתי את ספר המחזור שלנו. שם הובלתי שבוע ובניתי לו"ז לכולם. שם דיברתי עם מרצים ואנשים חיצוניים. שם איבדתי את הביישנות שלי, והתחלתי לקבל את המופנמות שלי. את מי שאני.
שם, ממש במקום ההוא קיבלתי כל כך הרבה. קפצתי מדרגות והתמודדתי עם הפחדים הכי גדולים שלי.
ניצנה.. מקום מופלא מלא בקסם- רק צריך לדעת לאחוז בקסם הזה ולהשתמש בו.
אני מודה לעצמי על האומץ לבוא לשם, להיות חלק מהמכינה הזו, ובו זמנית כואבת על הצלקת שבחרתי להשאיר לעצמי.. כואבת על העזיבה שלי.
וכמו שחבר טוב שלי אומר: "לעולם אל תפסיקו לחפש!"
תמה לה תקופה טובה.. עכשיו קופצים לצבא
תגובות (3)
וואו… נשמע שממש היה לך כיף שם ^-^
אהבתי את איך שניסחת את זה!
ובהצלחה בצבא! (:
-מחנה
-מה זה סופים?
כתיבה טובה, וואו, יפה ומרגש!
תודה רבה בנות! :*