החיים, לא מה שחשבתם .

הלכתי ברחוב . ופתאום, נעצרתי . הסתכלתי על אמא וילד שראיתי מרחוק .
"אבל אמא, איפה אבא ? הוא היה אמור להוציא אותי היום מהגן" האם מחתה דמעה קטנה, שהילד לא יראה . אבל אני ראיתי . "אבא בחופשה, חמודי . הוא לא יחזור . טוב לו שמה" הילד הקטן שילב את ידיו בכעס ורקע ברגליו . "אבל הוא הבטיח ! הוא הבטיח שהוא יחזור ! הוא יצא מהבית כועס אתמול ושאלתי אותו לאן הוא הולך . הוא אמר שהוא אוהב אותי והבטיח שהוא יחזור . למה הוא לא חוזר ?!"
והמשכתי ללכת . עד שנעצרתי שוב, הפעם הסתכלתי על שתי חברות בנות 13 בערך שישבו על ספסל .
"את לא מבינה, אתמול המשפחה שלי נסעה למסעדה, חשבתי אני מתה ! אמא שלי כל הזמן הסתכלה לי על הצלחת כאילו היא עוד שנייה באה לדחוף לי ת'אוכל בזונדה" חברתה השתנקה . "אוי ! מה עשית בסוף ?" שאלה . "אכלתי רק סלט . וכשהגיע קינוח, הפלצתי תירוץ שכואבת לי הבטן" ננערה חייכה בסיפוק . הסתכלתי על שתיהן . שתי בנות עם תווי פנים יפות, שנראות פשוט רע . ידיהן כשל מקל, רגליהן בעובי של קיסם, עצמותיהן חדות, פניהן מכווצות, חסרות כל שומן . לחייהן, שאמורות להיות מלאות ו-וורדרדות, שקועות . בלי טיפת בשר .
בצידו השני ראיתי שני נערים, בן ובת, כנראה בני 15 .
"אני צריכה לספר לך משהו .." אמרה הנערה . הנער נבהל . "היי היי, אל תבכי, זה בסדר . מה קרה ?" שאל וחיבק אותה במותניה . "אני .. אני .. אני בהריון .." לאחר שאמרה את זה, הבעת פניו של הנער השתנו . ממבט חם ואוהב, הפך לחיוור כולו . הוא התנתק אט אט מחיבוקה של הנערה . "אני .." הנערה בכתה וניסתה להתקרב אליו . "אל תעזוב אותי ! בבקשה ! אל תעזוב אותי !" אבל הנער הלך . הנערה נשארה לבד בוכה, מתמוטטת על הרצפה . מסביבה התאגדה קבוצת מבוגרים מבוהלים .
המשכתי ללכת בפארק . ואז נעצרתי שוב, מולי עמדו אמא ובת, צועקות אחת על השנייה .
"נמאס לי ! את יוצאת החוצה בשעות מאוחרות, את שותה, את מעשנת והכי גרוע – את מתלבשת כמו זונה !" אמרה האמא בכעס . "אמא, דיי ! את לא קולטת שאנשים מסתכלים ?!" צעקה הנערה, ספק כועסת ספק מיואשת . "מצידי שילכו לעזאזל ! לא אכפת לי מי מסתכל עליי ! לא אכפת לי מכלום ! אכפת לי ממך, שתתחילי ללמוד ! עוד שנייה גם תתחילי לעשן סמים, תיכנסי להריון, יעיפו אותך מבית הספר, מה נראה לך ?! שהחיים הם דבש ?! את יודעת כמה אני ואבא שקועים בחובות ?!"
ברחתי משם, כמו עוד כמה אנשים . הלכתי ברחוב, עד שהגעתי לביתי . לפני שנכנסתי, סידרתי את החצאית . ואז, פתחתי את הדלת .
"איפה היית ?" שאלה אותי אמא מיד כשנכנסתי . "הייתי בחוץ . הסתובבתי" עניתי, מגלה התעניינות רבה בנעלי משום מה . "הסתובבת .. כן .. אכלת ?" שילבה ידיים ונעצה בי מבט . "כן" השבתי לה . "מה אכלת ?" שאלה . "אכלתי בבוקר כריך, וכשחזרתי מבית הספר לא אכלתי" עניתי . באותו רגע עיניה הצטמצמו בזעם . "וזהו ?" ירקה . "כן" עניתי בחשש . התכוננתי נפשית לסערה שעוד רגע תתפרץ . "כל היום אכלת רק כריך ?! כריך אחד ?! עכשיו השעה 6 בערב ! כל היום לא אכלת כלום חוץ מכריך מסכן !" והנה הסערה הגיעה . "כי לא הייתי רעבה !" צעקתי בעיניים רטובות . "לא היית רעבה ?! לא היית רע .. את חושבת שאני מאמינה לבולשיט הזה ?! לא מספיק שאת מתלבשת ממש לא לרוחי, הולכת עם חצאיות קצרות, אני צריכה גם לעקוב אחרייך אם את אוכלת ?! את רוצה להוסיף גם אנורקסיה על כל המכלול ?!"
"את רוצה להוסיף גם אנורקסיה על כל המכלול ?!"
"את רוצה להוסיף גם אנורקסיה על כל המכלול ?!"
"את רוצה להוסיף גם אנורקסיה על כל המכלול ?!"
המשפט הזה נתקע בי כמו סכין . שאפתי הכי הרבה אוויר שיכולתי .
"א נ י ל א א נ ו ר ק ס י ת !" צעקתי בכוחותיי האחרונים, נכנסתי לחדר והפעלתי את המוזיקה .
לילה טוב לך, אמא ..