החיים הקשים שלי.. -פרק 1
"מהה? למוסד, ממש לא" אמרתי לאחותי בכעס, אני לא מאמינה שהיא דיברה איתי על זה,
שאני ילך למוסד? בחיים לא, מאז שאמא ברחה, ואבא נפטר, היא חושבת שהיא אחרית עלי..
"מאמי, תקשיבי זה יעזור לך לנקות את הראש", אמרה לי סוזן, בעודה מרימה את היד ומניחה
אותה על הכתף שלי, "הראש לי נקי, טוב לי פו!!" אמרתי והלכתי בשילוב ידיים כמה צעדים קדימה.
"טוב, מזל שאני לגמרי לא שואלת אותך, נכון??" סוזן הייתה אדומה, היא מאוד כעסה שאני לא מקשיבה לה,
היא לא רגילה לחיות איתי, היא עזבה אותי ואת אימא, כשאימא הייתה משתכרת, סוזן לא יכלה לסבול את זה יותר, היא לקחה את הרגליים שלה ונעלמה. "יופי" אמרתי לסוזן בחוצפה, כעסתי עליה נורא,
יותר מאי פעם, למה אני צריכה ללכת למוסד? כי היא חושבת שאני השתגעתי? אז אני ממש לא,
אני וסוזן לא דיברנו על זה אף פעם, כשאבא נפטר, אני אימא וסוזן התרחקנו, סוזן הייתה בעבודה, אמא השתגעה לגמרה, ואני לא ידעתי מה לעשות אם עצמי, הברזתי הרבה מהלימודים, אפשר להגיד שבאותו הזמן כן השתגעתי, אבל עכשיו, אני בסדר גמור… אני לא ילך לשום מוסד או פנימייה!!..
תגובות (2)
זה ממש יפה!!
להמשיך דחוףףףףףףף