החיים אחריך

האמת שלאחרונה אני חושבת עליך הרבה, פשוט כל דבר שאני עוברת איתו, עברתי איתך..
אני באמת קצת מבולבלת, אני לא מצליחה להבין אם אני בסוג של יתרון כי אני באה עם "נסיון" או שפשוט כל מה שקרה גורם לי לחשוב שאני יודעת ובכלל יכול להיות אחרת.
אני יודעת שהמשכת האלה, אני חושבת שאפילו שחכת ממני, אז אני לא מבינה למה אתה עדין פה אצלי, מחשבות ברגש בכל מקום שאני הולכת אני רואה אותך, גם אם אתה לא נמצא שם, קצת מטורף לא? טוב הגיוני שיגעת אותי.
באמת קוויתי שהפרידה תהיה בשלום, ולמרות שהיא לא הייתה, מצאתי את עצמי כמה פעמים מתקשרת אליך ומתיעצת איתך, תמיד הייתה שם בשבילי אבל אף פעם לא הייתה איתי.
רוב הזמן אני כל כך מעריכה אותך שניצלת את זה שהייתי עיוורת מאהבה אליך את התמימות שלי איתך ופגעת בי כמו שפגעת, זה חיזק אותי ברמה שלא ידעתי שאפשרית בכלל, לפעמים אני שונאת אותך שאני מכל דבר נזהרת מפחדת מתרחקת, אבל ככה זה כנראה אהבה משאירה צלקות..
לפעמים משגע אותי איך יצא שהיא הצליחה להביא אותך למחוייבות ואני לא, אף פעם לא הרגשתי שיש בה משהו יותר ממני, הביטחון העצמי שלי תמיד היה בשמים, אני גם יודעת שאתה זה שהפסדת אותי, לא הרגשתי מופסדת לגביך בכלל,הדבר היחידי שמשגע אותי זה ההרגל אליך התשוקה שהייתה אליך, והחור שנשאר שהלכת..