החוצה!

מה אורזים כשבורחים מהבית? מברשת שיניים, מברשת שיער, גרביים ותחתונים. אה, וכמובן את חולצת הקארטה הירוקה שלי, כי היא כל-כך נעימה על הגוף.
בורחת? לא, ממש לא. נראה לי שהתבלבלת קצת. 'נזרקת' היא מילה מתאימה יותר. הוא זורק אותך מהבית. "זה מה שאת לוקחת איתך? את חולצת הקארטה?" תמיד ידעתי מה הכי מעצבן אותו ושמחתי שגם עכשיו קלעתי בול. אמא חיכתה לי למטה והקפיצה אותי אל נורית. אני עוברת אליה עד יעבור זעם.
זו חוויה מאוד מרגשת עבורי. פעם ראשונה שזורקים אותי מהבית. פעם ראשונה שאני ישנה אצל חברה, ורואה איך אפשר לחיות גם אחרת. פעם ראשונה שטעמתי שקשוקה והיה לי ממש טעים. טוב, אולי בגלל שזו הייתה הפעם הראשונה. חייתי באושר גדול במשפחה האומנת שלי אבל אחרי יומיים עבר לו הזעם.
ישבתי בחדרי ליד השולחן וכתבתי ביומן. הוא נכנס ונעמד לצידי בחיוך נבוך. כמו לטיפה אחרי הלקאה בשוט. "איפה היית?", הוא שואל בתמימות מעושה. "יצאתי לטיול", עניתי מתורגלת בדיאלוג השקרי שקיים בינינו כבר שנים.
זהו, אפשר לחזור לחיים נורמלים.