החומה שלי…
אני יכולה לבנות חומה שתשמור עליי יציבה, שתיתן לי את היכולת להמשיך להתקדם למרות הכול ולספוג בלי להתפוצץ.
מצד אחד הכעס, העצב והכאב ישמרו עמוק בתוכי החומה, לא תאפשר להם לצאת. מצד שני, כל המילים, המכות והמכשולים לא יוכלו לעבור את החומה ולפגוע בי.
אך אני רק בן אדם. אני לא יכולה לבנות חומה שתחזיק לנצח. בשלב מסויים כל הדברים האלה ילחצו על החומה משני הצדדים, יסדקו אותה עד שהיא תתפרק, תקרוס ויחד איתה אני עצמי. משום שאני רק בן אדם.
כל מה שהחומה שמרה עליי מפניו פשוט יצא ויתקוף אותי מכל הכיוונים. אני אתפרק. כל מה שהחומה שמרה בתוכי יצא החוצה לעולם, אף אחד לא יבין מה השתנה בי ומה מכאיב לי כל כך.
אך אז אני אתאושש, אחזור אל עצמי ואתחיל לבנות את החומה מחדש. זה יקח זמן כי אני רק בן אדם. בדרך מכשולים רבים ינסו לעצור אותי. אני אלחם עד לחלק האחרון של החומה, ושוב אני אהיה מוגנת מאחוריה.
אך יהיה עליי לזכור שבכל רגע היא נסדקת שוב, ובקרוב אמצא את עצמי פעם נוספת ללא הגנתה. גם אם אחזק אותה מדי פעם בסוף זה יקרה ואצטרך להתמודד עם העולם לבדי למרות, שאני רק בן אדם.
תגובות (8)
מזדהה עם העניין של החומה, למרות שאני יודעת שכפי שרשמת צריך לשבור אותה והלתמודד עם הבע
יות והרגשות שלנו, אהבתי את מה שכתבת, תמשיכי לכתוב
תודה
ראשית, ברוכה הבאה. המגירה מקבלת הכל, אנשים – לא.
שנית, מטרת הקטילה (סליחה, הביקורת), היא לשפר את איכות ורמת הכתיבה!
שלישית, שיתוף רגשות הוא רעה חולה שפשתה באתר, אז לפחות שיהיה סיפורי ומעניין לקריאה.
רביעית, הרעיון שמשמש נושא לסיפורך, עדיין לא נטחן, ולפיכך – שאפו.
חמישית, קטילה:
פיסוק+עברית:
"… להמשיך [ו]להתקדם למרות הכל[,] ולספוג…" (מה שבסוגריים הרבועות חסר בטקסט, מה שסוגריים רגילים – להשמיט).
'ישמרו' – על משהו אחר, בניין פעל. 'יישמרו' – מפני משהו אחר, בניין נפעל.
"בתוככי החומה" – לא 'בתוכי' (בתוך עצמי).
"[ש]לא תאפשר להם לצאת". [לרדת שורה].
"… והמכשולים[,] לא יוכלו…"
אחרי "אני רק בן-אדם", מומלץ לרדת שורה, להעצמה דרמטית.
"בשלב מסויים[,] כל הדברים…"
"היא תתפרק (,)[ו]תקרוס[,] ויחד איתה [גם] אני עצמי". המשפט ארוך מדי, כדאי לחלק אותו לשניים נפרדים: הגורמים לקריסה, והקריסה עצמה. במשפט תקין יש רק נושא אחד, ולכן המשפט השני יתחיל ב'היא', כלומר החומה.
ויחד איתה אני עצמי(.)[,] [מומלץ לרדת שורה] משום שאני רק בן-אדם".
"… עלי מפניו[,] פשוט (יצא) [יבוא/ ייכנס] ויתקוף…"
"אני אתפרק. [לרדת שורה]".
"ייצא" בעתיד, לא 'יצא' בעבר.
"ייצא החוצה לעולם(,)[.] …"
"מה השתנה בי (הייתי מוסיף פסיק, אם כי אינני בטוח בנחיצותו) ומה מכאיב"
"אך אז (אני) אתאושש…" ('אתאושש' כוללת בתוכה את 'אני').
המלצה: "זה ייקח זמן… [לרדת שורה] כי אני רק בן-אדם. [לרדת שורה]". שוב, הפזמון החוזר (והמאוד מוצלח) יועצם ויעצים, כשיבוא בשורה נפרדת.
"בדרך [,] מכשולים…"
"אני אלחם… (אני) אהיה…" למרות ש'אלחם' כולל את 'אני', הדגש הוא על 'מי' עושה ולא על 'מה' הוא עושה. בניגוד לכך, 'אהיה' נותן דגש שווה ל'אני' וכולל בתוכו את 'אני'.
"גם אם אחזק אותה מדי פעם[,] בסוף זה יקרה[.] – פיצול משפט ארוך לשניים נפרדים.
"[או אז] (ו)אצטרך…" פועל יוצא של הפיצול הנ"ל.
"… לבדי[,] למרות [… לרדת שורה] שאני רק בן-אדם".
תוכן:
"אלחם עד החלק האחרון של החומה" – כלומר? עד שאשלים את החומה, או עד שהחומה תקרוס? אולי עד שאני אקרוס? כדאי לדייק.
רמת הכתיבה טובה ומעניינת, משלב השפה גבוה.
אין לי שום כוונה לקטול אותך, אלא לתרום לשיפור כתיבתך.
בקיצור: כבוד. המשיכי לכתוב.
אז לתגובה הארוכה שמעליי,תירגע בנאדם היא רק התחילה תפרק הראשון,אפילו ההקדמה.זה סיפור לא פריקה.אני חושבת שאתה ממש ביקורתי יחסית להתחלה.תחכה להמשך…אני חושבת שייאשת אותה לגמרי עם הביקורת שלך;)
לא ארוך מידי ולא קצר מידי ומעביר את המסר בצורה ברורה ומעניינת!
אהבתי מאוד :)
תודה לך 3>
אהבתי מאוד ! מזדהה עם כל מה שכתבת. לפעמים זה גם קורה לי.