ה"חווית אריק" שלי…

לכל אחד מאיתנו יש "חווית אריק" גם אם הוא לא מודע אליה..
אני את שלי הבנתי היום.
היה שישי אחד.. ישבנו אצל סבתא ולפתע אבא שלי החל לשיר את "עוף גוזל"….
ברגע שהוא התחיל לשיר – למרות שהוא אינו יודע לשיר – הרגשתי מין גוש בגרון..
גוש שהלך והתעצם ככל שהוא המשיך לשיר את הבית הראשון..
בסוף הבית הראשון הוא כבר הפסיק והסתכל עלי בשאלה.
בכיתי.
ילדה בת חמש בוכה למשמע "עוף גוזל"..
אני עד היום בוכה בשיר הזה.
כשהוא שאל אותי "למה את בוכה שקדי?" הבנתי בעצם שאני בוכה..
"זה עצוב, שהוא עוזב את אמא שלו ומנסה לעוף ולהיות עצמאי".
אני פוחדת מלהיות עצמאית.
אני פוחדת לעזוב את הקן.
עכשיו אני עדיין בוכה מהשיר הזה.
אבל הוא קיבל אצלי משמעות שונה.
הפעם זו לא אני שעוזבת את הקן – זה אריק שעוזב אותנו.
יהי זכרו ברוך.