החבר שלו פרק 2

4 חודשים קודם לכן:
-כרמית-
17 שנה שהיא לבד, היא חושבת לעצמה בנסיעה לעבודה, היא עובדת בפארק מים ענק עבודה לחופש, 17 שנה לבד למרות שהיא מאוד חברותית וכולם רוצים להיות בחברתה, המראה שלה משתקף אליה מהחלון של האוטובוס, שיער קצרצר קופצני, בדיוק גזרה אותו שבוע שעבר, אף אחד לא האמין שתעשה זאת, הוא היה כל כך ארוך היא הייתה אגדה בשכבה שלה בגלל השיער הארוך, אבל היא כזאת, החלטות מהירות בלי לחשוב, וזה כיף לה, היא נראית הרבה יותר טוב ככה זה נותן לה מראה שובב.
אז למה לבד כשיש לך כל כך הרבה חברים? כי הנפש בודדה, אף אחד לא באמת מבין לליבה.
אבא תמיד עסוק היא לא מעניינת אותו, הוא לא מכיר אותה בכלל, ואמא? אמא..
מה שהיא לא תעשה אמא שלה תמיד תהיה נגדה, היא כבר התייאשה מלנסות לרצות אותה,
בדיוק התחילה לעשות מה שבא לה..
העצים של ארץ ישראל חולפים על פניה של כרמית במהירות, היום אחרי העבודה היא תצא לבית קפה עם ערן, בחור מהעבודה, היא מצילה בבריכה של מגלשת המים הענקית והוא עומד בעמדת השתייה בדוכן ממול, הוא לא כל כך יפה הוא לא נראה מיוחד, אבל הם דיברו קצת והוא כל כך הבין אותה והשיחה זרמה כל כך טוב, וברגע שהוא הציע לה לצאת איתו היא אמרה כן כל כך מהיר היא עצמה לא מבינה למה.
היא הגיעה לעבודה, היום עבר באיטיות, היא ניסתה שלא להסתכל לעברו אבל ללא הצלחה,
סוף סוף השעה 4 הגיעה, זמן החלפת משמרות, כרמית רצה לשירותי הנשים "יעל תעזרי לי מהר אני יוצאת עם ערן אני צריכה להראות טוב"
טוב היא לא יצאה בשמלה ועקבים, כי גם אין לה שמלה ועקבים, רק חולצה היא החליפה ומרחה קצת איפור – בעזרתה של יעל כמובן,
היא נפגשה איתו בשער כשהם החתימו את הכרטיס, הוא חייך אליה במבוכה, והם יצאו לבית קפה.
ערן אכל בצורה לא יפה ובפה פתוח אבל זה לא נורא זה לא הדאיג את כרמית למרות שבדרך כלל זה כן מציק לה, הם דיברו הרבה הוא השמיע לה שירים וכשהם יצאו מבית הקפה הם לא רצו להפרד, הם ישבו על הספסל, כרמית לא אהבה את זה היא הרגישה מסכנה אבל הבליגה, הוא לא מתבייש הוא מדבר ומדבר. זה הדייט הראשון שלה בעולם, היא לא יודעת איך דייטים אמורים להראות, אבל הכל נראה לה קצת מוזר, שהוא שילם עליה, זה הביך אותה כל כך, שהוא אכל ככה, היא לא הבינה איך הוא לא מתבייש? איך הוא לא מנסה לעשות עליי רושם טוב? "ואז אמרתי לו לך תזדיין!" "מה? אה כן מצחיק חח" היא שכחה שהוא לידה מדבר, הוא הסתכל עליה, בפלאפון התנגן שיר רומנטי והוא התקרב אליה היא נבהלה,
מעולם לא התנשקה בעבר
השפתיים שלו נפגשו בשלה ונישקו והפה שלה נשאר סגור, היא לא הגיבה ואז התרחקה מעט,
ערן הביט בה במבט פגוע, "מה את עושה?"
"סליחה זה פשוט.. אני לא.. לא רגילה לזה"
שתיקה מביכה
כרמית הרגישה רע, כאילו היא לא טובה מספיק, מאכזבת, 'מה יש לך להפסיד?' היא חשבה
והתקרבה אליו ונישקה אותו, שיניהם נפגשו, זה עשה לה צמרמורת לא נעימה אז ניסתה להמנע ממגע בשיניים והצליחה, ניסתה לחקות את הנשיקות שהיא רואה בסרטים, זה לא היה טעים, זה לא גרם להורמונים שלה להשתולל, מה קורה פה?
"את מנשקת טוב" הוא לחש לה באוזן,
"אני צריכה ללכת הביתה זה נהיה מאוחר" היא השיבה.
"אני אלווה אותך" והם הלכו יד ביד לתחנת האוטובוס
בדרך הוא סיפר לה על מני, החבר הכי טוב שלו כבר 3 שנים, הוא נשמע די חמוד.
הוא ניסה לנשק אותה שוב ושוב והיא ניסתה לרצות, נידבה נשיקות קטנות,
אבל היא לא נהנתה מזה.
בדרך הביתה כרמית הייתה כל כך מבולבלת, הוא לא הטעם שלי, אבל בפנימיות שלו הוא כל כך כן, הוא כל כך מבין הוא כל כך חכם, כיף לדבר איתו, כבר כמה שעות שהם ככה מדברים ומדברים וזה לא נגמר, היא מוקסמת ממנו אבל הוא גם קצת מוזר..
הזמן יעשה את שלו היא חושבת
אין לי סיבה לשלול אותו בינתיים, אז אשאר איתו אולי הוא טוב בשבילי..